בצל המצב באוקראינה התכנסו יהודי באר שבמחוז ויניצה לערוך מעמד תפילה וזיכרון לזכרם של יהודי העיר, במלאות שמונים שנה לעלותם על מוקדה על ידי הנאצים.
את מעמד הזיכרון ערך רבה של מחוז ויניצה ושליח חב”ד הרב שאול הורביץ שהשמיע דברי חיזוק ליהודי המחוז בצל המלחמה הקשה והמתמשכת, לאחר שיהודי האזור ביקשו לקיים את עצרת הזיכרון למרות המתח השורר באזור.
“הנקמה הגדולה ביותר בנאצים שדווקא בזמנים מאתגרים כעכשיו אנו ממשיכים ביתר תוקף בשמירת תורה ומצוות וכל ענין יהודי, ואנו מתחזקים באמונה שלימה שבע”ה נצא בקרוב מאפילה לאורה”.
הגרמנים כבשו את באר בתמוז תש”ב, וכמעט מיד החלו תושבי העיר להתעלל ביהודים.
בראשית חודש אב חולקה העיר: תחנת הרכבת וסביבתה הועברו לטרנסניסטריה שבתחום שלטונה של רומניה, ואילו יתר חלקי העיר נשארו בתחום המינהל גרמני.
בהמשך הצטוו יהודי העיר לשאת סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד כחול, ולאחר מכן הורו להם להמירו בשני טלאים צהובים – על החזה ועל הגב. היהודים נדרשו לשלם כופר, ולהבטחת התשלום נלקחו עשרה בני ערובה.
בעיר הוקמו בעיר שלושה גטאות, שאחד מהם נועד לבעלי המלאכה ומשפחותיהם, והוקפו בגדרות תיל. מונה יודנרט וכן הוקם שירות סדר יהודי. שניים מהגטאות אוחדו לאחר מכן.
בגטאות שררו צפיפות גדולה ורעב, משום שלא סופק כל מזון, והתושבים נאלצו להסתפק במצרכים שהוברחו בחשאי בעסקות חליפין. היהודים גויסו לעבודת כפיה בבתי חרושת, בחקלאות ובתחזוקת כבישים.
בחודש אב תש”ב נפוצה באחד הגטאות שמועה על אקציה קרובה. כמה עשרות משפחות שהאמינו לידיעות נמלטו לעיירה קופייגורוד שהיתה בתחום השלטון הרומני וניצלו. ואכן לאחר ימים מעטים הקיפו שוטרים גרמנים ואוקראינים את אחד הגטאות. יהודים רבים שהסתתרו בגטו נרצחו ביריות במקום.
אחרי סלקציה נלקחו לאצטדיון כ־3000 יהודים והובלו לאזור בית הקברות היהודי, לבורות שהוכנו בעוד מועד, ונרצחו שם ביריות. מקצת הנותרים באצטדיון נלקחו ליקושניצה, הם עבדו שם בתנאים קשים בסלילת דרכים ורובם נספו.