מלאכיות מתהלכות בקרבנו

את ד"ר דודי טובין זצ"ל הכרתי לפני מספר שנים. התקשרה אלי מישהי בעלת מבטא אנגלוסכסי ושאלה על הספר "אורות התשובה".

היא הסבירה לי שהיא מארגנת שיעורי תורה במסגרת בית המדרש לנשים "מתן" סניף בית שמש, ובשנים האחרונות היא מגלה עניין במשנת הרב קוק. הקשר הלימודי בינינו נמשך בשיעורים ובשאלות.

לפני כשנה וחצי היא ביקשה להיפגש להתייעצות דחופה. נפגשנו במכון מאיר בירושלים ושם היא סיפרה לי – בקור רוח מדהים – שהתגלתה אצלה מחלת סרטן (היא הייתה בת 55). הייתה לה שאלה אחת מצמררת: "איך אני מנצלת את הזמן שנותר לי בצורה הטובה ביותר?" הוסיפה שדיברה עם מישהו שהציע לה להתמקד בתפילות "לביטול הגזרה".

אמרתי לה את דעתי שבוודאי שצריך להתפלל לרפואה שלמה, אבל במקביל גם להפנים שיתכן שהסוף יהיה שונה; ולכן כדאי לנצל את החודשים הללו ללימוד תורה ותפילה; לסגירת מעגלים משפחתיים וחברתיים; ובעיקר להתמלא באושר על כל החיים שעברנו, והטוב שנותיר בעולם אחרינו. זה מה שהיא עשתה, עד השנייה האחרונה.

ביום רביעי לפני שבוע שלח לי בעלה - מארק יבדל"א – הודעת וואטסאפ ויידע אותי שמצבה החמיר וביקש שנבוא ללמוד איתה "אורות התשובה". לא הבנתי לצערי את חומרת המצב ודחיתי את הביקור ליום שני. ביום ראשון בבוקר התקבלה ההודעה המצערת – ברוך דיין האמת. היא נפטרה מוקפת בבני משפחתה בשירת "הנשמה לך והגוף פועלך".

כדאי לשמוע את הסיפור הזה בחודש אלול בכדי לקבל השראה מן הצדיקות והצדיקים שמתהלכים בקרבנו. נשים ואנשים שנראים כלפי חוץ כאחד האדם, אבל מסתבר שהם מלאכים; שמנצלים כל שנייה בחייהם – גם שהמוות מול עיניהם – כדי לעמוד זקופים בבוא היום לפני אביהם שבשמים.

ששמעתי על מותה, נזכרתי בדברי הספד שאמר בנו של הגאון רבי זלמן נחמיה גודלברג (הגרז"ן) זצ"ל על אביו; משפטים שמאפיינים גם את דמותה של דודי זצ"ל, והם אמורים להיות מול עינינו, בעיקר בחודש אלול:

"אבא היה איש מאושר. 90 שנה חי אבא בעולם של אושר צרוף. מעולם, אפילו פעם אחת הוא לא שאף למשהו שאין לו, ולא בחל במשהו שיש לו. הוא הלך ישר כמו שעשהו אלוקים. מושגי 'לחץ', 'זעזוע', או 'עצבים' מעולם לא נגעו בו. עולמו היה עשיר, שלם ושליו – עד יום המיתה".

תהא נשמתו, נשמתה והנשמות כולן – צרורות בצרור החיים. אמן.