מורנו הרב רבי לֵיוֵא (=ליב, הכתיב 'ליווא' הוא לפי ההגייה שהייתה נהוגה אז במרכז אירופה) ובכינויו הידוע "המהר"ל מפראג" נולד בשם יהודה אריה ליב בפוזנן שבמערב פולין בראשית תקופת ה'אחרונים' (סביב שנת ע"ר - 1510) למשפחה שמוצאה מגרמניה.
אביו רבי בצלאל היה תלמיד חכם חשוב שזכה ללדת ולגדל ארבעה בנים מגדולי הדור – נוסף למהר"ל שהיה בנו הקטן נודע מאוד בנו הגדול רבי חיים, מחבר 'ספר החיים' והספר 'ויכוח מים חיים' ועוד, מבעלי פלוגתתו הגדולים בהלכה של הרמ"א, וגם הבנים רבי סיני ורבי שמשון היו תלמידי חכמים חשובים. המהר"ל הצעיר למד תורה בעיקר אצל אביו וגם בכמה ישיבות בפולין, אך כנראה שלא היו לו רבנים מובהקים, ועיקר לימודו היה עם עצמו. יתכן שאחת התוצאות של עובדה זו היא עצמאותו וחדשנותו בענייני הלכה ומחשבה והנהגה, כפי שיתואר בהמשך.
גדלותו בתורה נודעה ברבים, ובהמשך חייו שימש כרבן של הקהילות החשובות ביותר במרכז אירופה, ביניהן פוזנן (פוזנא) שבפולין (פעמיים) וניקלשׂבורג שבבוהמיה (היום מיקולוב שבצ'כיה) וכמובן פראג. בין רבנותו בניקלשׂבורג ורבנותו בפראג חי עשרות שנים בעיר פראג בלי תפקיד רשמי (באמצען חזר לשנים ספורות לשמש כרב בפוזנן). הוא הקים בפראג בית מדרש וסביבו התאספו וממנו למדו למדנים רבים מכל רחבי המדינה, ושם החל להפיץ את שיטת לימודו שהתנגדה בחריפות לפלפול הקיצוני שהיה נהוג אז בלימוד התלמוד ברוב הישיבות.
באותה תקופה החל לכתוב את סדרת ספריו שעשתה לו שם גדול, כאשר הספר הראשון שהדפיס היה 'גור אריה' על פירוש רש"י על התורה, שעד היום הוא מן המפרשים החשובים של פירוש רש"י. אחרי כמה שנים הדפיס את ספרו המחשבתי הראשון 'גבורות ה'', ומאז יצא שמו גם כמחדש גדול בענייני אמונה ומחשבה ופירוש אגדות חז"ל. באותם שנים נוצר קשר בינו לבין הקיסר הגדול רודולף השני מצד אחד וכמה מגדולי המדע של זמנו מצד שני, שמו התפרסם בכל העולם היהודי ואגדות רבות נקשרו סביבו. רק בזקנותו בשנת שנ"ז (1597) מונה רשמית לרבה של פראג, ובתפקיד זה שימש תריסר שנים עד שנפטר בן קרוב למאה בי"ח אלול שס"ט (1609).
נוסף ללמדנותו, לפעילותיו הציבוריות, להנהגת הקהילה, לאלפי התלמידים שלמדו ממנו תורה, לספרים הרבים שכתב בכל מקצועות התורה, ולדמותו המיוחדת, נודע המהר"ל מפראג בגלל סדרה של סיפורים ואגדות שהמציאות והדמיון משמשים בהם בערבוביה. כך לגבי הסיפורים הרבים על מלחמתו נגד עלילות הדם שהיו נפוצות בימיו, וכך הסיפור הידוע על ה'גולם' שהיה משמש אותו ושהציל את הקהילה פעמים רבות, עד שהתחיל לסכן את בני הקהילה והמהר"ל היה צריך להוציא את שם הקודש מפיו כדי להפסיק את חייו, וגופו טמון עד היום בעליית הגג של בית הכנסת העתיק של פראג... אין ספק שהסיפור של הגולם כפי שהוא מסופר לא היה ולא נברא (הוא גם לא מוזכר כלל לא בכתבי המהר"ל הרבים ולא בכתבי תלמידיו ותלמידי תלמידיו), אולם יתכן שחלקים ממנו מבוססים על מעשי מופתים להצלת יהודים שאכן התקיימו ואירעו, ואשרי היודע.
המהר"ל נהג להוכיח ברבים את אנשי הקהילה וגם את ראשיה, ותיקן תקנות רבות בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. הוא גם ביקר בחריפות תלמידי חכמים שסומכים להוראה תלמידים שאינם ראויים לכך, וראשי ישיבות שמלמדים את תלמידיהם בדרך הפלפול שמרחיקה אותם מאמת התורה, ומשאירה אותם לדבריו עמי ארצות.
הייחודיות של רוב כתבי המחשבה של המהר"ל נעוצה בשילוב של דברי חז"ל עם דברי קבלה בתוספת דברים מחוכמת הפילוסופיה בסגנון מיוחד במינו, שכולל חזרות רבות שכולן בעלות משמעות. הוא לא השתמש כלל בכתביו במושגים קבליים ולהבדיל גם לא במושגים פילוסופיים, אך הם מוסתרים בתוך דבריו ובתוך סגנונו המיוחד. עיקר דבריו נסוב על פירוש דברי חז"ל, לפעמים באופן מקורי ומיוחד, ודבריהם מהווים תמיד בסיס לדיוניו גם כאשר הוא עוסק בעניינים רוחניים מופשטים. בספריו קיימים הסברים שיטתיים ועקביים בעניינים רוחניים ומוסריים שונים, ורבים מהם שזורים כחוט השני במקומות רבים בספריו השונים.
הנה לדוגמא פיסקה קצרה מדבריו בפרק העשירי של ספרו 'נצח ישראל':
כאשר האדם שומע הדברים אשר הגיעו [=קרו] לעם ה' אשר לא הגיעו לשום אומה בעולם, ורוב הצרות אשר באו עליהם, והשיפלות היתירה אשר הם ירודים עד עפר ויותר מזה, ותהרהר במחשבתך שאולי הוא יתברך עזב אותם, והם אליו כאומה אחרת חס ושלום ויותר פחותה מהם - אל יבוא בהרהור לבך ובמחשבתך דבר כמו זה, כי מחייב הדעת והשכל שאינו כך, וגם המוחש לא יקבל זה, גם משה עבדו הנאמן וכל עבדיו הנביאים לא העידו עליהם כך.
והנה מחייב זה הדעת והשכל בראיות מופתיות מחויבים מוכרחים, עד שכל אדם בן דעת יראה לפניו דבר זה יותר משמש בצהרים. וזה, כי מן הדברים אשר נתבארו לך בפרקים הקודמים מסדר השתלשלות הריבוי מן האחד, וביארנו לך במופת ברור כי אי אפשר רק [=אלא] שיש בבריאה דבר שהוא ראשית, שהוא קודם וראשית אל הריבוי אשר הוא אחריו, וכמו שהתבאר למעלה, ואם לא כן היה קשה איך יבוא הריבוי מן השם יתברך אשר הוא אחד, וכמו שנתבאר למעלה.
לכך אי אפשר רק שתהיה אומה אחת יחידה, והיא ראשית הריבוי מן האומות בעולם. ואם לא כן - היה הספק הזה עומד במקומו, מאיזה צד יבוא הריבוי מן הסיבה הראשונה, שהסיבה הראשונה היא אחת! אבל האומה הזאת היחידה הם ישראל, שהם אומה אחת יחידה נקראת ראשית, וכדכתיב "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו"...
המהר"ל עוסק הרבה בספריו בהבדל התהומי שבין היהודי ובין הגוי, ובתפקיד המופלא שמחכה לעם ישראל בעידן הגאולה לתקן את כל העולם כולו, ומסביר בהרחבה את המאמצים הרוחניים והנפשיים והמעשיים הרבים שיידרשו לשם כך. המהר"ל הדגיש פעמים רבות את המרכזיות של ארץ ישראל במילוי תפקידו העולמי והנצחי של עם ישראל, ואת הצורך לתת את המקום הראוי גם לחוכמות העולם בתוך תיקון העולם.
בעניינים חינוכיים עמד המהר"ל על הצורך ללמד את התלמידים מגיל צעיר באופן שיטתי ומסודר כדי להגיע לתוצאות חיוביות ואמיתיות של ידיעת התורה ואהבת התורה, והדגיש את החשיבות לקיים את הדרכת חז"ל ללמוד באופן מדורג – 'בן חמש למקרא ובן עשר למשנה ובן ט"ו לתלמוד' וכד', בניגוד לשיטה המקובלת (עד היום!) להקדים את העיון בתלמוד ולעשותו עיקר הלימוד כבר מגיל צעיר. במחשבתו המקורית הוא אף הציע להדפיס על דפי הגמרא במקום את פירושי בעלי התוספות - את פסקי הרא"ש, כדי לכוון את הלימוד להבנת הסוגיא ולידיעת המסקנה, במקום לעסוק כבר מגיל צעיר בקושיות ובתירוצים של בעלי התוספות.
כמה מגדולי החסידות התעמקו בכתבי מהר"ל ונטלו מהם מלוא חופניים של תובנות וידיעות, אבל בעולם הישיבות עד הדור הקודם לימוד המהר"ל היה די נדיר. רבנו הראי"ה קוק זצ"ל נודע בין השאר בכך שעשה את המהר"ל לאחד מהבסיסים של המחשבה היהודית, והעביר את שיטתו זו לתלמידיו. אחד מהם, רבי יצחק הוטנר זצ"ל, הפך במשך השנים לאחד מגדולי התורה של הציבור הליטאי, ובשיעוריו הרבים, ובסדרת ספריו 'פחד יצחק', ובעזרת תלמידיו הרבים, העביר את החיבה לתורת המהר"ל ואת ההכרה בחשיבות לימודה לרבים מה'משגיחים' וגדולי הרוח בעולם הישיבות, כך שהלימוד בספרי המהר"ל הפך היום לנפוץ הרבה יותר מאי פעם. גם להבדיל באקדמיה המהר"ל היום תופס מקום חשוב במחקרים על התרבות היהודית במאות השנים האחרונות, ואלפי מחקרים ומאות ספרים נכתבו עליו ועל תורתו.
את ספריו החל המהר"ל להוציא לאור בגיל מאוחר יחסית, בן ס"ו. הראשון כאמור היה ספר 'גור אריה' על פירוש רש"י על התורה, בהמשך הוציא לאור את סדרת ספריו בהתאם לפסוק (דהי"א כט, יא) 'לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ': ספר 'הגדולה' על בריאת העולם והשבת, 'גבורות ה'' על יציאת מצרים וכל מה שסביבה, 'תפארת ישראל' על התורה ועל מתן תורה, 'נצח ישראל' על הגאולה, 'ההוד' על סוכות ובית המקדש, 'שמים וארץ' על הימים הנוראים, ובנוסף 'נתיבות עולם' על ענייני מוסר ומידות, 'באר הגולה' על התורה והיהדות, 'נר מצוה' על חנוכה ו'אור חדש' על פורים, 'דרך חיים' על אבות, חידושי אגדות על התלמוד, דרשות על התורה ועוד (שלושת הספרים 'הגדולה', 'ההוד' ו'שמים וארץ' לא נדפסו ואינם, ולא ברור אם לא הושלמה כתיבתם או שהם אבדו לפני הדפסתם). כמו כן חיבר פירוש על הטור וחידושים על המסכתות, שרק חלקם יצאו לאור. בדורנו יצאו לאור ספרי המחשבה של המהר"ל בכמה מהדורות משוכללות, וכן נדפסו ביאורים לרבים מספריו, ליקוטים מתוך ספריו בנושאים שונים, קיצורים של משנתו וכמובן ספרים רבים שמבוססים על תורתו.
חלק מתלמידיו הגדולים של המהר"ל היו מגדולי הדור הבא. המפורסם שבהם הוא רבי יו"ט ליפמן הלר מחבר הפירוש המפורסם 'תוספת יום טוב' על המשנה וספרים נוספים, ואחריו הרב והאסטרונום וההיסטוריון הידוע רבי דוד גנז, הפוסק והמקובל רבי אליהו לואנץ מוורמייזא, רבי יצחק כ"ץ חתנו שהיה מגדולי דורו, בנו רבי בצלאל שהיה ראש ישיבה בפראג, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל 'כלי יקר' על התורה שמילא את מקומו ברבנות פראג, ועוד רבים.
הפרסום הגדול של המהר"ל בעולם כולו קיים ללא ספק בזכות האגדה המופרכת הנ"ל על הגולם מפראג; אולם אצל אנשי התורה המהר"ל הוא מגדולי התורה והאמונה שבכל הדורות, שחלק ניכר מההבנה של רבותינו ושלנו על מהלכי הקץ המגולֶה שאנו חיים ממש בתוכו נובעים מדבריו המאירים בספריו הגדולים, ואשרינו שזכינו. תנצב"ה.