רס"ד שנים לפטירת רבי ישראל 'בעל שם טוב'

רבי ישראל ב"ר אליעזר המכונה 'בעל שם' (ריב"ש) או 'בעל שם טוב' (בעש"ט) נולד סביב לשנת ת"ס (1700). לא ידוע כמעט דבר על ילדותו.

ידוע שהתאלמן, שנישא בשנית לאחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב שהיה מגדולי הלמדנים בעיר ברודי, וששנים רבות הסתיר את עצמו והיה שמש בבתי מדרש ועוזר למלמדים כשהוא נודד ממקום למקום.

רק כשהגיע סביב לגיל ארבעים החל שמו להתפרסם כצדיק ומקובל ובעל מופת, ומקורבים ותלמידים החלו להימשך אליו ולדבוק בו וללמוד ממנו. העיר מז'יבוז' בה גר באותן שנים ועד לפטירתו, שהיום היא חלק מאוקראינה, שכנה אז בקצה של מדינת פולין הגדולה, וחיו בה ובכפרים ובעיירות שסביבה יהודים רבים.

אלו היו ימים קשים לישראל, גם מחמת הצקות הגויים שבסביבה, גם בגלל העוני והדלות של רוב היהודים, גם בגלל העניות ברוח – חוץ משכבה דקה-יחסית של רבנים ולמדנים ומיוחסים רוב היהודים כרעו תחת נטל הפרנסה וגם חיו בקהילות קטנות ומפוזרות, ולכן רמת לימוד התורה וההקפדה במצוות שלהם הייתה נמוכה יחסית.

מול המציאות הזו רבי ישראל הדגיש למקורביו ולכל מי שהקשיב לו את חשיבות השמחה בכל מצב, את הצורך בביטחון בה', את החשיבות של הכוונה הטובה גם במקרה שהמעשה אינו מושלם, את התפקיד המרכזי של התפילה בכוונה גדולה ומקרב הלב גם למי שאינו מלא בתורה, את האור המיוחד שקיים בכל יהודי שרק צריך לגלות אותו, ועוד ועוד. דבריו השפיעו ועודדו רבים, ושמו הלך והתפרסם.

'בעל שם' היה אז כינוי למי שמרפא חולים ועוזר לדלים בעזרת שמות קדושים, וכך כונה רבי ישראל בחייו. אחרי מותו נוסף לכינויו גם 'טוב'. רבי ישראל נדד מעיירה לעיירה, ריפא חולים ופדה אסורים וגם לימד תורה למי שרצה ללמוד ממנו, עודד וחיזק וסייע, והיחידים האלו התרבו מאוד במשך הזמן. גילגל הקב"ה שמתוך אלו שנדבקו לאישיותו ולתורתו היו כמה יהודים גדולים בתורה ובמידות ובהנהגה, והם הפכו לתלמידיו המובהקים והפיצו את תורתו והדרכתו לכל רחבי מזרח אירופה. ביניהם, נוסף לגיסו הנ"ל, כמה וכמה נהיו מפורסמים בזכות עצמם - רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי דב בער ה'מגיד' ממזריטש, רבי פנחס מקוריץ, רבי מאיר מפרמישלאן, רבי מנחם מנדל מוויטפסק, ועוד.

בעניין זה התהליך היה דומה למקרים אחרים שבהם דמות מרכזית ומיוחדת, שהשפעתה הייתה מקומית ומוגבלת יחסית, הצליחה להקים סביבה קבוצה של תלמידים נאמנים מוצלחים ומוכשרים וחרוצים, שהפיצו את תורת רבם בכמות ובאיכות משמעותיים. כך אירע, בשינויים המתבקשים, עם הגר"א מווילנא, עם רבי ישראל סלנטר ותנועת המוסר, עם תלמידי רבי חיים סולוביצ'יק בעולם הישיבות, וקיימות דוגמאות נוספות לתהליך מהסוג הזה.

כאשר החסידות הפכה לתנועה, והשפעתה הלכה וגברה, קמה לה התנגדות משמעותית מצד תלמידי חכמים גדולים. להתנגדות הזו היו שני צירים, האחד – התנגדות לעצם הכוונה לשנות שינויים בהנהגות ובהלכות, לשים את לימוד הקבלה במרכז ולפתוח אותו גם לפני מי שאינם תלמידי חכמים, להדגיש את הכוונה בקיום המצוות לעיתים גם על חשבון מעשה המצוה, כל הדברים האלו היו זרים ושונים ממה שהיה מקובל בקהילות ישראל, ועוררו חשש שהם יגרמו לשינויים בהלכה ובהנהגה.

הציר השני היה החשש מפרישה של חלק מעם ישראל מקיום התורה כמו שהוא ובהמשך מהיהדות הנורמטיבית ומהאומה כולה, שהרי התקופה חלה שנים לא רבות אחרי השבר הגדול של שבתי צבי ומפלתו, כאשר חלק מתלמידיו עוד היו פעילים ברחבי מזרח אירופה. כמה מגדולי ישראל, ביניהם הגר"א, חששו מאוד גם מהורדת לימוד התורה ממעמדו ככלי המרכזי בעם ישראל לשימור התורה ולקשר עם ריבונו של עולם, וחלק מההנהגות והאמירות החסידיות נתנו מקום רב לחשש הזה.

למרות ההתנגדות העזה תנועת החסידות המשיכה להתפשט, וכבשה במשך הזמן את רוב הקהילות במזרח אירופה. בהמשך נוצרו והתפתחו בה שיטות שונות וגוונים שונים לפי תורתם והנהגתם של גדולי החסידות למקומותיהם ולזמניהם, ומצד שני רוב החששות ב"ה לא התממש. למעשה אין ספק שהעולם היהודי וקיום התורה וגם לימוד התורה 'הרוויחו' הרבה מתנועת החסידות, שכוחה כידוע לא פג וטעמה לא נמר, גם כשהוא מתחלק היום לטעמים רבים ושונים.

בחג השבועות תק"כ (1760) לפני 264 שנים נפטר רבי ישראל בעל שם טוב. הוא לא השאיר אחריו דברים בכתב חוץ מכמה איגרות, אך תלמידיו ותלמידי תלמידיו פרסמו דברים רבים בשמו, ויותר מזה דברים שנבעו מתורתו ומהנהגתו ומהדרכתו, והם כתבי היסוד של תורת החסידות עד היום. מפעים לראות איך שבסיעתא דשמיא רבי ישראל בעל שם שחי בקצה אוקראינה הדוויה והחשוכה לפני שלוש מאות שנה ויותר, מצודתו נפרסה על פני העולם כולו, והוסיפה הרבה תורה ויראת שמים ואמונה בה' וקיום לעם היהודי עד דורנו ועד ביאת הגואל.

ואסיים במשהו אישי: אני הקטן די רחוק מהחסידות ותורותיה והנהגותיה, לא על הדרך הזו גודלתי וחונכתי. אבל לפני שנים ביקרתי בפעם הראשונה בבית המדרש הגדול החדש והמרשים של בעלז בירושלים, ראיתי והתרשמתי – ופתאום תפסתי את עצמי: הרי זה עולם מלא! בית מדרש זה הוא ביטוי לתחיית המתים של יהדות שלמה עמוסה בתורה ובמצוות שכמעט כילה אותה הצורר רק לפני כמה עשרות שנים, והאדמו"ר מבעלז שליט"א, מ'ינוקא' שחלק מחסידי אבותיו ערקו [ובצדק מצידם] לחסידויות אחרות, הפך למלך של אימפריית חסידות ענקית בכמות ובאיכות! ובעלז כאן היא רק משל לעולם החסידות כולו, על כל גווניו והסתעפויותיו ותורותיו ודרכיו, שעלה וצמח ופרח ומהווה חלק משמעותי מהעולם היהודי היום. מה היה קורה עמנו בלי החסידות והחסידים ותורותיהם והנהגותיהם והשפעותיהם, גם אם לא כל אחת מהן בדיוק לטעמו של כל אחד מאיתנו?

ברוך ה' שעולם התורה והחסידות הזה מהווה חלק מהפריחה והצמיחה של התורה והעם והארץ שאנו זוכים לראות אותה בעינינו, לקראת הגאולה השלמה בקרוב בעז"ה.