בסוף מלחמת לבנון השנייה הסביר לנו ביושר האלוף (כיום) איתי וירוב, שהיה אז המח"ט שלנו בזמן המלחמה, מה היה הכשל המרכזי במלחמה הזאת.
לדבריו בכל שלב של המלחמה מפקדי הפלוגות הבינו שהמשימות לא הגיוניות, אבל פחדו לדפוק על השולחן של המג"דים, שגם הם הבינו שאנחנו הולכים להתרסק במלחמה אבל חששו להביע עמדות שנוגדות את העמדות של המח"טים, שגם הם הבינו מה קורה אבל פחדו להתווכח עם האוגדונרים.
לדברי וירוב, בגלל שכל הקצונה של צה"ל מתקדמת בתקופה של ביטחון-שוטף, ולא של מלחמות, אז המפקדים הקונפורמיסטים, הזהירים והשמרנים מתקדמים, והמפקדים שמעיזים ודוהרים קדימה ומאתגרים את המערכת נפלטים מהצבא או לא מתקדמים.
בתקופה של מלחמות רואים מי יודע לחשוב מחוץ לקופסה, לתחמן קצת את המערכת, לסגור את הקשר כשצריך ולקחת סיכונים באומץ, כי בסופו של דבר המפקדים האלו מביאים תוצאות.
מי שניצח את מבצע חומת מגן, היו מח"ט צנחנים אביב כוכבי ומח"ט גולני צ'יקו תמיר (שאשכנזי העיף מהצבא בגלל שטות דומה לשטות של כהנא) שנלחמו נגד הקונספציה שאסור להיכנס למחנות פליטים, ואחרי שהצליחו לשכנע את המפקדים שלהם שהם יצליחו להיכנס למחנות פליטים ולהביס את המחבלים, דוכאה האינתיפאדה השנייה.
הכרתי את אבינועם אמונה משירותי במילואים בחטיבת הצנחנים, ואני חושב שהוא הולך הביתה כי צה"ל לא יודע להכיל סוסים דוהרים, וזה ממש מדאיג.
ירון רוזנטל הוא מנהל עסקי קיבוץ כפר עציון