מעשה קטן גדול של רב בית הכנסת גרם לאבינועם הרש לחשוב שאפשר באמצעות דבר פשוט לקחת את חוויית התפילה ולגרום לה להיות לנעימה ומסבירת פנים יותר עבור המתפללים החדשים.
הדברים הבאים התבשלו אצלי עוד קודם, אבל רק מעשהו של רב בית הכנסת הבהירו לי שהגיע הזמן להוציא אותם לפועל ומעשה שהיה כך היה:
לפני שרב בית הכנסת הספיק להגיע ל'כל נדרי' ולפני שמישהו מהאנשים שם לב, התיישב במקום שלו אדם זר שנראה נושק לשנות השמונים המאוחרות עם כיפה לבנה וניכר היה על פניו שאין לו באמת מושג מה הולך כאן רק כולו אומר התרגשות.
הסתכלתי מה הולך ואיך הסצנה הזו תיגמר כאשר כעבור כמה שניות ראיתי אדם עם קיטל וטלית שהבחין במחזה וכבר מיהר לגשת אליו ולהסביר לו שזה המקום של הרב והוא יחפש לו מקום אחר.
עד כאן הכול צפוי: אדם יושב בטעות על מקום של אדם אחר ונאלץ להבין את גודל הטעות והפדיחה כאשר מבקשים ממנו לעבור מקום.
אלא שלתדהמתי הרב בתקיפות התעקש שהאדם הזר ימשיך לשבת לו במקום ואמר לאיש עם הטלית:
"אנחנו לא מקימים יהודי בטח לא ביום כיפור!"
ולפני שהאיש עם הטלית הבין מה קורה, לקח הרב כיסא והתיישב לידו עם חיוך ואז הוא הבחין שאין לאיש מחזור....הלך והביא לו מחזור.
וכל התפילה הבחנתי שכל הקהל מסתכל בזר הזה ולא מבין מי זה האדם החשוב הזה שיושב במקום של הרב כל תפילת 'כל נדרי'.
לאחר מכן חשבתי מה אותו אדם יזכור מ'חווית המשתמש' שלו בבית הכנסת. האם את הפרצופים שהוכיחו אותו וביקשו ממנו לעבור מקום (וכן, גם אם מבקשים ממך בנימוס לעבור מקום עדיין כל הסצנה הזו מפדחת לגמרי ורק מי שעבר את זה מבין למה אני מתכוון) או שאולי הוא יזכור את המבטים הנעימים של הרב שביקש ממנו דווקא להישאר.
בכל שבת ישנם אלפי מתפללים ומתפללות שמגיעים לבית הכנסת על תקן זרים שרק מחכים שמישהו יראה אותם. יסתכל עליהם. ייתן להם חיוך ויכניס אותם לסלון של הקהילה.
חלקם מתביישים לבקש מקום או להבין מה הם צריכים לעשות בשביל שהם לא ירגישו כמו קונוסים שקופים באיזו הצגה שבמקרה נזדמנו אליה
אילו רק יכולנו לצאת במיזם ארצי שבו כל בית כנסת מקפיד למנות אדם שכל תכליתו לעשות 'פנים אל פנים' אל מתפללי בית הכנסת החדשים. הזרים. אלו שבמקרה נקלעו למקום ואלו שבפעם הראשונה מגיעים לחוות את בית הכנסת.
אילו היה מישהו שאומר להם שלום, שואל אותם אם הם מסודרים, אם יש להם איפה לאכול? ונותן להם תחושה של בית, כמה שחוויית התפילה הייתה כולה משתנה עבור מתפללי בית הכנסת.
כמובן שהרעיון תקף גם לאשה בעזרת נשים.
לא מדובר כאן על מכניקת הקוונטים או על מיזם בעלויות של מיליונים...בסך הכול קצת תשומת לב ורצון טוב ואפשר לגרום לתפילה להיות נעימה אהובה ומתוקה כל כך.
אילו רק היה מישהו שירים את הכפפה הזו...היינו יכולים לעשות את אחת מהמהפכות היותר מקרבות ונעימות בקרב הציבור הדתי
אני אופטימי. לו יהי.