1. אזרח מן השורה, כמוני וכמוכם, נעדר נתונים וכלים שיאפשרו לו לקבוע עמדה ברורה בשאלת הסכם הגז עם לבנון. האם האם ההסכם טוב ליהודים או רע ליהודים?
המידע המובא לידיעת הציבור, שעל בסיסו אנו אמורים לקבל החלטה מושכלת, הוא לחלוטין מגמתי, חלקי, חד צדדי, שמעורבות בו מישאלות לב לצד עובדות – והעיר שושן נבוכה: האם זהו באמת מהלך מדיני היסטורי בעל השלכות אדירות לגבי עתידנו, כפי שטוענת הקואליציה, או אולי בדיוק ההיפך: זהו הסכם כניעה מחפיר וּותרני, שבו קיבלנו 0 אחוז ונתנו 100 אחוז.
קשה לקבוע עמדה עניינית נטו, מפני שכל הבוחשים בסוגיה, דווקא עכשיו, ערב הבחירות, נגועים במאמץ להשפיע על הבוחר ולקנות את קולו. עד כדי כך שנדמה, שאילו אירעו חילופי תפקידים בין קואליציה לאופוזיציה, היה כל צד מאמץ את טענות הצד שכנגד. הכל עניין של פוזיציה.
2.
אז למי להאמין? איך יוכל האזרח הנבוך להכריע בשאלה הבסיסית, העקרונית: טוב ליהודים או רע ליהודים? הא וְתּוּ לא. ללא בירבורי דברים כפופי פוזיציה.
ולו רק מחמת הבילבול הזה, שיוצר מראית עין של מחטף, ראוי היה שהממשלה היתה דוחה את חתימתה של ישראל – שמחייבת כמובן את הממשלה הבאה – עד לאחר הבחירות, ומותירה את הטיפול בו בידי הממשלה הבאה, יעמוד מי שיעמוד בראשה.
3.
קשה להאמין לטענת הקואליציה, שלא היה מנוס מחתימה בהולה על ההסכם, "רק מפני שכהונתו של נשיא לבנון שמנווט את ההסכם מטעם מדינתו, עומדת לפקוע בסוף חודש זה". אין כל הגיון בה. שהרי ממה נפשך: אם מחליפו היה נמנע מלחתום עליו, הוא גם יוכל לטרפד את הנייר הקיים. לבנון אינה ישראל, שבה מחייבים הסכמים בינלאומיים את כל הממשלות (ע"ע אוסלו שאומצה בידי ממשלת נתניהו). אז מה הרווחנו לגבי אותה לבנון שבה כל דאלים גבר (ע"ע חיזבאללה) ובה כל ארגון מחבלים קיקיוני שורף את המועדון על כל יושביו (ע"ע הפיצוץ העז בנמל ביירות)?
לכן עדיף היה להסביר לאמריקאים וללבנונים, שבתיזמון הנתון, ממש ממש ערב בחירות, אין הממשלה מסוגלת ליטול על עצמה התחייבות ארוכת טווח זו. קשה להניח שהאמריקאים והלבנונים לא היו מבינים טענה כבדת משקל זו.
4.
אלא מאי? ייתכן ולממשלה היה שיקול פוליטי-אלקטורלי על רקע הבחירות המתקרבות, ורצון עז להוכיח איזשהו הישג מדיני משמעותי (למי שסבור שזו הגדרתו של המהלך). אלא שדווקא משום כך, היתה מחוייבת הקואליציה הנוכחית להמתין. הצדק, ככלות הכל, צריך גם להיראות. ולהיראות היטב. לא להצטייר כמחטף.
וזהו בדיוק הרקע להתייצבותם בזירה הפוליטית, כתרנגולים ערוכים לקרב, של מתנגדי ותומכי ההסכם. בדיקה קלילה מעלה מיד, שהרוב המכריע של תומכי ההסכם, הם חסידיה של אחת ממפלגות הקואליציה הנוכחית; כשם שמתנגדי ההסכם נמנים עם אחת ממפלגות האופוזיציה. חד וחלק.
5.
אבל, עִצרו לרגע. כולם נגועי פוזיציה? אולי לא בהכרח. קחו למשל את תנועת 'הביטחוניסטים' שמעלה בימים אלה השגות קשות וחמורות כלפי ההסכם עם לבנון ורואה בו הסכם כניעה משפיל, מול איומי החיזבאללה.
וכשמדובר ב'ביטחוניסטים' צריך להטות אוזן ולא לזלזל. הם בוודאי אינם מדברים שלא מבעד לעדשת הפוזיציה הפוליטית. הם ביטחוניסטים נטו. כך למשל טענו בפניי חברים, שהדגישו כי לא ייתכן ש'הביטחוניסטים' בודים דברים מלבם על בסיס השקפה פוליטית כלשהי.
6.
המדהים הוא, שאותם חברים המעלים את הטענה כי 'הביטחוניסטים' מדברים אך ורק מתוך בחינת המציאות בעיניים 'מקצועיות', הם הם, הם ולא אחרים, כבר ניכוו באמירות הפוכות מן המציאות שהשמיעו ביטחוניסטים אחרים לפני 17 שנה, בעת ההתנתקות. אז, בסמוך להתנתקות שכשלעצמה היתה בבחינת פשע נגד העם היהודי, פירסמו אנשי ביטחון רבים בדימוס, מודעות תמיכה בהתנתקות תחת הכותרת: "ההתנתקות מעזה טובה לביטחון", ותחתיה כתבו: "אנו החתומים מטה קובעים כי לדעתנו המקצועית, בהיעדר פרטנר להסדר, תכנית ההתנתקות היזומה תורמת לחיזוקה של המדינה וחיונית לביטחון ישראל".
חיונית לביטחון ישראל? – בדיחה עצובה. המציאות המדממת ב-17 השנים האחרונות היתה ירי בלתי נסבל של טילים ובלוני תבערה על יישובי סובב עזה, ולעיתים גם ירי טילים על תל אביב וירושלים. לאחר ההתנתקות נוסדה בחמאסטן אמנת החמאס הרצחנית, שמתייצבת בראש צוררי ישראל ומעודדת רצח כל יהודי באשר הוא יהודי, ממש ברוח הנאציזם ההיטלריסטי (ומשת"פיו המובהקים חאג' אמין אל חוסייני וערפאת). זהו לקח המישגה הקולוסאלי של הביטחוניסטים גירסת 2005, באשר להבנת המציאות וחיזוי העתיד לבוא.
דווקא אתם, חבריי היקרים, שכבר למדתם להכיר את קוצר ראייתם של הביטחוניסטים מ-2005, ממליצים עכשיו, כשזה נוח לכם, לסמוך על בוחן המציאות של 'הביטחוניסטים' החדשים, מודל 2022? הלא תבושו?
מה גם שבין אותם 'ביטחוניסטים' חדשים, מצויים כאלה שכל עולמם הביטחוניסטי מסתכם במדים ודרגות של המשטרה הכחולה, או של שירות בתי הסוהר, או 'ארגוני ביטחון' דומים. במה הבנתם הביטחוניסטית גדולה משלכם???
7.
אז זהו, חברים, שאין טעם למחזר את אכזבת 2005. אל תחזרו על אותה טעות פעמיים. אני גם לא מציע להישען על הביטחוניסטים האמיתיים, כלומר ראשי ובכירי כל זרועות ומערכות הביטחון, שכולם תומכים ללא עוררין, כאיש אחד, בהסכם. שמא גם הם מדברים מפוזיציה פוליטית, לאו דווקא מקצועית-ביטחונית.
מה נשאר איפוא לעשות? רק ללמוד את ההסכם לגופו, מבלי להיגרר אחר ספינֶ'רים למיניהם, ולבחון היטב שכרו כנגד הפסדו (שזה עניין כבד משקל כשלעצמו, הראוי לדיון נפרד).