אם ינצח יחד עם הגוש שלו, תוטל אחריות כבדת משקל על בנימין נתניהו. ההיסטוריה תבחן אותו מכאן והלאה, לא לפי הזווית הצרה של כמה אוהדי ליכוד יצאו לקלפי וכמה מנדטים קיבל בבחירות. ההיסטוריה ולא הפוליטיקה היא המדד למקומו בדברי ימי מדינת ישראל.
ומדוע שיש עליו אחריות מיוחדת? עם ההצלחה באה האחריות. הוא זכה לשמש ראש ממשלה שנים רבות ויותר מכל אדם אחר; והוא המנהיג של המפלגה הגדולה ביותר עם היקף תמיכה רחבה בשדרות העם; ומשום שהוכיח כישרונות בלתי רגילים והשיג הצלחות בלתי צפויות למרות כיסי התנגדות וביזוי חריפים ביותר.
המבחן האמתי של ביבי מחכה בפינה. הקוטביות הפוליטית במדינה כמשבר מתמשך שעלול להוליד תופעות-פנים הרסניות בין חלקי העם. על נתניהו להקדים תרופה למכה באופן יזום ומידי.
יהיה על נתניהו לשנות פאזה ולאמץ שיח של הכלה וריפוי. אבל על אמת. להושיט יד מחבקת ליריביו הפוליטיים. להתרומם לדרגה של מנהיג של העם כולו. תמיד הוא פונה אל הבייס שלו ובכך הזניח שאר אזרחי המדינה שאינם מבין תומכיו. המסורתיים. אבל ישראלים לא חייבים להיות מצביעי ליכוד כדי שהוא יתייחס אליהם ברגשי כבוד ויחוש את מצוקותיהם ודאגותיהם.
אם ביבי אחרי הבחירות ישים בצד את הפוליטיקה המפלגת שזורעת תחושות של ניכור אצל רבים, אז ורק אז יוכיח שהוא ראוי לרגע של ניצחון. המבחן הגדול שלו איננו בקלפי אלא בדעת הקהל ברחבי הארץ. האם יהיה בו רוחב הלב ויקיים, במילים שאולות מצ'רצ'יל: אחרי ניצחון, נדיבות.