הדברים שמיוחסים ליהושע בן נון על סף הכניסה לארץ ישראל ראויים לריענון ולימוד. התלמוד והרמב"ם כמקורות לתפעול מדיני וצבאי, כי התורה מתאימה לכל הזמנים ועוסקת בכל הנושאים.
הנה בתמציתיות מהלכות מלכים, פרק שישי, הלכה ה, בשפת הרמב"ם:
"שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ...מי שרוצה לברוח יברח....מי שרוצה להשלים ישלים...מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה."
זו הכרזה עם לוגיקה פנימית משכנעת שנובעת מעומק ההכרה שזו ארצנו ועליה נילחם ללא היסוס ותנאי. זו הכרזה עם אופציה של התפנות הערבים מארצנו שתחסוך מהם אשליה, סבל ומוות. וזו הכרזה של הסכמה לחיי שלום ושותפות בתנאים שנוחים לעם ישראל.
כמאה שנה מתעסקים היהודים בנדמה לי, רטוריקה חלולה, דיונים עקרים, שלום מזויף, פתרונות שווא. מסכת בזויה שמריחה התחמקות ותבוסתנות כמו תכניות הרסניות של היפרדות ונסיגה.
צריך המצביא יהושע להדריך אותנו מכאן והלאה. ישראל, זה זמן רב, זקוקה לדיבור מדיני מובהק, חד ומאיים, כמו שהיא מתברכת בכוח צבאי מובהק, חד ומאיים. יהושע ידע לדבר וגם לעשות.