פרשת וירא פותחת בהגעת השליחים אל אברהם, בנשאם את הבשורה על הריונה הקרב של שרה.
בתוך כך אנחנו מוזמנים פנימה לרגע מרוכז ולא פשוט בתקשורת בין אברהם ושרה. רגע שנוגע ברעיון הצחוק, שמלווה באופן די רציף וחידתי את פרקנו האחרונים והבאים.
השליחים מבשרים לאברהם ששרה הולכת להרות. שרה שומעת זאת, ונובעת מתוכה תגובה של צחוק, "לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן" (יח', יב').
בפרק הקודם, פגשנו במצב דומה, שבו ה' מבשר לאברהם ששרה הולכת להרות וללדת. שם אנחנו פוגשים את אברהם עצמו נופל על פניו וצוחק, ותוהה תהיות דומות בליבו. שם אברהם אפילו מציע לה' תוכנית חלופית פשוטה יותר- "לו ישמעאל יחיה לפניך" (יז',יח').
בתוך תיאור הבשורה לאברהם, איננו פוגשים תוכחה כלפי הצחוק הנובע ממנו, או כלפי התהיות העולות בליבו.
לעומת זאת, בסיטואציה עם שרה, אנחנו מרגישים מתח באוויר בנוגע לצחוק. כאילו צחוק זה הוא ביטוי להטלת ספק בכוחו האינסופי של הבורא. ה' שואל את אברהם "למה זה צחקה שרה?", וממשיך ומפרט "היפלא מה' דבר?…" (יח', יג'-יד'). מיד לאחר זאת, אנחנו פוגשים את שרה מכחישה את הצחוק שלה, והסיבה לכך- "כי יראה". שרה נמצאת בעמדה של פחד מול אברהם. ואנחנו יכולים להבין למה, כשאנחנו פוגשים את עמידתו האיתנה מולה "לא, כי צחקת" (יח',טו').
אם אנחנו אכן רואים את שאלת ה' לאברהם כתוכחה שנועדה לשרה, נשאלות כמה שאלות גדולות - אם כל כך חשוב לה' להוכיח את שרה, למה הוא לא שואל אותה ישירות למה היא צחקה, או מצווה את אברהם במפורש להוכיח אותה? ומעבר לכך, למה חשוב לה' שאברהם יוכיח את שרה, על מה שאברהם עשה בעצמו, בצורה הרבה יותר בולטת בפרק הקודם? ואם הצחוק הוא כל כך שלילי, אז למה שיצחק יקרא על שם עצם הצחוק הזה?
השאלות האלו יכולות לפתוח עבורנו צוהר לאפשרות אחרת להבין דרכה את השאלה של ה'. אולי השאלה שה' שואל את אברהם "למה צחקה שרה?" היא לא תוכחה, אלא שאלה פתוחה, שמכוונת את אברהם להיות סקרן לגבי רגשותיה ועולמה הפנימי של שרה. אולי מה שה' מנסה לעשות, זה דווקא לכוון לפתוח את ליבו של אברהם לראות ולהבין לליבה של אשתו, ולא לגרום לו לשיפוט כלפיה.
מהלך דומה אנחנו יכולים לפגוש כמה פסוקים קודם לכן, כאשר השליחים שואלים את אברהם: "איה שרה אשתך?" והוא עונה "הנה באהל" (יח',ט'). למה זה משנה לשליחים איפה שרה נמצאת פיזית? אולי השאלה הזו "איה", אינה מכוונת למקום פיזי, אלא למקום נפשי. בדומה לשאלת ה' לאדם הראשון "אייכה?" (ג',ט'), ושאלתו לקין "אי הבל אחיך?" (ד',ט'). אולי השאלה הזו לא מחפשת תשובה פיזית, אלא נועדה לעורר להתבוננות, לסקרנות, לראייה. כמו לשאול את אברהם- איפה שרה נמצאת רגשית, נפשית בחייה כיום?
בראיה כזו, אנחנו יכולים לראות את הסיטואציה של הבאת הבשורה באוהל, לא רק כרגע שנועד לבשר על ההריון, אלא כסיטואציה שנועדה להבשיל את התנאים כדי לאפשר את ההריון- מבחינת המצב הרגשי והנפשי של שרה. במבט קשוב אל הפרקים שלפנינו ואחרינו, אנחנו יכולים לזהות עוד מספר אירועים מכוננים בין אברהם ושרה, שמכוונים לפתוח את העיניים של אברהם לראות עוד אל תוך שרה, כדי להאיר את המקומות החשוכים בתוכה, ולפתוח מקום לירידת נשמתו הגבוהה של יצחק דרכה.
השאלות האלו, "איה שרה אשתך?" "ולמה זה צחקה שרה?", הן שאלות שפעמים רבות עולות בין רובנו כבני זוג. כאשר האיש לא מבין את אשתו, הוא עשוי לשאול "איפה את?" ו"למה את צוחקת?" בנימה של תוכחה או שיפוט. או שהוא יכול לשאול את אותן השאלות בנימה של סקרנות, פתיחות וכבוד. ככאלה, השאלות האלו עשויות לפתוח את הזוגיות להיות מיכל להוליד עושר של דברים חדשים, שחלקם אולי אף מעל לטבע שמוכר לנו.
למה דווקא הצחוק הוא שמלווה את ההזמנה לראות אל תוך ליבה של שרה? לרוב צחוק נובע מחשיפה פתאומית של משהו שלא ראינו קודם. הצחוק כמו מנער את המערכת שלנו שנפקחת לראות משהו חדש או אחרת. אולי זו הבשורה המיוחדת של יצחק, שהגיע בצורה ניסית כל כך אל העולם? שיש הרבה דברים מעבר למה שאנחנו רואים, וששווה מדי פעם לעשות ניעור-תודעה, ולשאול את עצמנו- מה אנחנו לא רואים, שעשוי להגביל אותנו ואת ההגשמה של הייעוד שלנו?
מי יתן שנזכה להרבות סקרנות וכבוד הדדי בינינו כבני זוג, ונרחיב את ביתנו להיות רחם להרבה אור וחידושים גדולים לעולם.