ראש מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ, עורר סערה בשמאל והרמת גבה אצל חלק מאנשי הימין על דברים שאמר לאחרונה בנוגע לשב"כ ורצח רבין, סעיף הסבא בחוק השבות ומשחקי כדורגל בשבת.
מאחר וסמוטריץ ידע היטב את התגובות הצפויות לדבריו, נראה שהדברים לא נאמרו במקרה אלא שימשו הפרחת בלוני ניסוי לסוג הממשלה העומדת לקום. עכשיו שאבק השריפה שהם הציתו שקע, ננסה לנתח אותם.
1. השב"כ ורצח רבין: בתגובה לביקורת שהטיח סמוטריץ ביום הזיכרון לרה"מ רבין על השב"כ, פרסם ערוץ 13 את דעתו בנדון. הערוץ הסכים שהשב"כ כשל בשמירה על רה"מ, ואף הסכים שהשימוש של סמוטריץ במלים "עודד את הרוצח" מכוון לפעילויות מעודדות אלימות של הסוכן הסמוי אבישי רביב ולא לפרשנות ההיסטרית שטענה שהוא מאשים את השב"כ בלקיחת חלק בקונספירציה כלשהי.
אבל הערוץ פסל את טענת סמוטריץ לפיה השב"כ התנער מאחריות לכשליו. לא נכון, טען, השב"כ עשה חשבון נפש. הרי כל שרשרת הפיקוד הבכירה פוטרה או התפטרה.
האומנם?
זוכרים את מרגלית הר שפי, הבחורה הצעירה אליה כיוון השב"כ את חיציו המורעלות כדי להסיח את דעת הקהל מכשליו הוא?
למי שלא זוכר, או שצעיר מדי לזכור, הר שפי, סטודנטית למשפטים בבר אילן בת תשע עשרה, הייתה מיודדת עם יגאל עמיר אבל ניתקה את הקשר אתו כחצי שנה לפני רצח רבין בגלל שטען שלרה"מ דין רודף וצריך להורגו. היא אף התייעצה עם אחרים על הצורך לדווח על דברי עמיר לרשויות, וענו לה שאם לדעתה זה רק דיבורים, אין צורך.
השב"כ קפצה על המציאה – מישהי ששמעה את יגאל עמיר קורא לרה"מ רודף! - ולאחר שעברה חקירות בהן היא טענה שוב ושוב שהיא ראתה בעמיר פנטזיונר ושחקן וממילא התנערה ממנו בגלל התבטאויותיו, הר שפי הועמדה לדין על ידי פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל. הפרקליטה טענה שהר שפי ידעה על כוונות הרוצח. היא הורשעה באי מניעת פשע בנימוק שידעה על כוונותיו של הרוצח ולא דיווחה עליהם למשטרה.
זו הייתה הפעם השנייה בתולדות המדינה שמישהו הועמד לדין על אי מניעת פשע. ההעמדה למשפט ארעה כשנה לאחר הרצח, המשפט והערעור עליו ערכו כארבע שנים, בהחלט מספיק זמן לשב"כ לערוך חשבון נפש בנושא לו רצה לעשות זאת. ומספיק זמן להרוס את חיי הר שפי. בלהיטות שלו למצוא אשמים מחוץ לשורותיו, השב"כ נתן לנערה הזו להיות נידונה לתשע חודשי מאסר בפועל למרות שבבית המשפט נפסק שהיא התנגדה לעצם הרעיון של רצח ראש הממשלה. לזכותו ייאמר שהשופט יעקב טורקל היה דעת מיעוט נגד מאסרה בפועל, אבל השופט מישאל חשין התבטא במילים בוטות נגד הנערה. מצידה, הר שפי המשיכה לטעון לאורך כל התקופה שהיא לא ידעה על כוונותיו של הרוצח.
נקודה למחשבה על חשבון הנפש של השב"כ: במהלך החקירה כתב יגאל עמיר מכתב למרגלית הר-שפי, ובו משפטים כמו "תספרי כל מה שאמרתי לך אי פעם" ו"הם יודעים הכל, ממילא לא יקרה לך כלום". לאחר שהתברר כי מכתב זה נכתב להר-שפי לבקשת חוקריו של עמיר - הוא נפסל בבית משפט השלום כראייה.
נקודה למחשבה לגבי רפורמה בבית המשפט: פרופ' אליאב שוחטמן, מומחה למשפט עברי, עקב אחרי משפטה של הר-שפי, וכמו משפטנים אחרים (וגם רבנים כגון הרב יעקב מידן) הופתע מהרשעתה באי-מניעת פשע. "זהו סעיף אישום שקשה להוכיח אותו, כי מדובר במה שהאדם ידע או לא ידע", אמר שוחטמן. "עד למקרה של הר-שפי, כל ההרשעות התבססו על הודאות נאשם בצירוף ראיות נסיבתיות שמתוכן הוכחה ידיעתו כוודאית".
אצל הר-שפי לא היו ראיות כאלה, כתבו במקור ראשון ובחדשות מחלקה ראשונה בתחקיר יסודי על המשפט. פסק דינה של שופטת בית משפט השלום נירה לידסקי התבסס אך ורק על עדותם של אנשי השב"כ שחקרו את הנאשמת. אף שהר-שפי הכחישה את האישומים מכול וכול, ועורכי דינה טענו כי הדברים שהשמיעו אנשי השב"כ לא היו ולא נבראו, בחרה לידסקי לקבל את העדות.
פס שחור לא מחיק: הר שפי שוחררה על ידי הנשיא לאחר ריצוי שני שליש ממעצרה, אבל לא לפני שהיא נשארה בכלא תרצה לסדר ליל פסח. בתפקידי כיו"ר אמונה דאז, התחננתי בפני כל מי שהיה רק אפשר להתחנן אצלו, לשחרר את הנערה הצעירה והממש לא מסוכנת לציבור לערב זה עם משפחתה. בסוף, הסכימו רק שבמקום לערוך סדר עם פושעות וקרימינליות, היא תקבל חדר נפרד ונציג חב"ד יערוך את הסדר עבורה. בושה וחרפה הן אונדרסטייטמנט.
ואם אחרי כל זה, יש מי שאומר שאין עשן בלי אש ומאמין לחוקרי השב"כ, נבדוק מי המליץ על שחרורה המוקדם מהכלא ולמה. אלה היו ראשי השב"כ בתקופה חקירתה, עמי אילון וכרמי גילון שאמרו כי הר-שפי לא ידעה מראש על תוכנית הרצח!
השב"כ כנראה היה עסוק בחשבון נפש, לכן לא התנצל על העוול שגרם לנערה הזו ולא פעל לטהר את שמה.
ולשם השוואה: אבישי רביב, סוכן שב"כ, הקים את ארגון אי"ל הפיקטיבי כדי לפעול נגד רה"מ. על פי דו"ח ועדת שמגר, "אבישי רביב התבטא בחריפות נגד ראש הממשלה וטען כי חל עליו דין רודף וכי מותר לפוגע בו." רביב הועמד לדין וזוכה, לאחר ששופטי בית המשפט החליטו שהוא לא ידע על כוונותיו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה. הוא לא ישב יום אחד במאסר.
לזה יקרא חשבון נפש? קבלת אחריות?
I rest my case.
2. סעיף הסבא בחוק השבות: מדינת ישראל היא מדינה קטנה שהפכה אטרקטיבית מאוד למהגר. זכותה כמו כל מדינה, כגון ארה"ב הגדולה, להציב תנאים למי שרוצה להגר אליה ולהפוך לאזרח. אלא שבישראל יש חוק מיוחד משנת 1950 בשם "חוק השבות" המבטיח שיהודי, בגלל ההיסטוריה היהודית רווית גירושים וחוסר אונים בפני דלתות סגורות בכל העולם, תמיד ימצא במדינת היהודים דלת פתוחה, אזרחות מיידית (כולל אפשרות להצביע) וסל קליטה נדיב המסייע לו להתאקלם. הוא יקבל, אם אינו בא ממדינת רווחה, דיור בתנאים טובים מהרגיל, כיסוי רפואי ופטור ממסים שונים לתקופה מסוימת, וכן סיוע נוסף.
כצפוי, השאלה שעלתה ב1950 הייתה איך להגדיר יהודי. מאמר זה קצר מדי מלהכיל את הויכוח בנושא הזה, אבל הוחלט בהסכמה לקבל למדינה תחת חוק השבות גם בן או בת זוג וילדיו הלא יהודיים של עולה יהודי (ילדי עולה יהודיה הם יהודים ללא ויכוח, כידוע). עשרים שנה לאחר מכן, ב1970, הרבה לפני שישראל הפכה מגנט למהגרים למיניהם, הורחב החוק לנכדים של יהודי. אף אחד לא ציפה את המצב היום בו ישראל נאלצת לפי התוספת לחוק לתת סל קליטה מכספי משלמי המסים לעשרות אלפי מהגרים שאין להם רצון להיות יהודים - לא משנה איך מוכנים לגייר אותם - ושמעולם לא הביעו רצון לקשור את גורלם עם העם היהודי.
בסעיף הנכד מדובר בגוי גמור לפי ההלכה, אבל גם בלי להתייחס להלכה, המצב הנוכחי הזוי. המדינה מעניקה אזרחות וזכות הצבעה מיידית, וכן הטבות למישהו שגדל ללא קשר לעם היהודי כי הוריו היו גויים ללא קשר לעם היהודי, ובין ארבע הסבים וסבתות שלו רק אחד היה יהודי וגם הוא לא כל כך התעניין בשייכותו לעם היהודי מאחר והתחתן עם גויה שלא התגיירה בדרך כלשהי.
למה שמשלם המסים הגבוהים ביותר בעולם (האמורים לכסות צרכי הביטחון של המדינה הקטנה הזו) מפרנס אנשים שבוחרים בישראל כדי ליהנות מסל קליטה? אין כבר איחוד משפחות ואם יש מקרה כזה ניתן לדון בו באופן פרטני. זה נכון שאם המהגרים באים מרוסיה, הם נוטים להצביע לליברמן, אבל זאת לא נראית סיבה מספקת להשאיר את סעיף הסבא בעינו. מי שחושב שהמדינה תרוויח מדילול מתמיד של היהודים שבה גם מרוצה מהמצב אבל זה טירוף פיננסי לאזרח משלם המיסים. אפשר להציע באותה מידה של צדק אזרחות מיידית וסל קליטה למסתננים ועובדים זרים ואני לא מבינה למה ארגוני זכויות האדם שלנו טרם הלכו לבג"ץ בנושא.
נכון שביטול סעיף הנכד חל גם על נכדים של סבים רפורמים בארה"ב, אבל יש בדיחה מרה באנגלית שאומרת שאין בנמצא נכדים רפורמים. מדובר במאוויים של איזה סבא יהודי שהתחתן עם גויה ושבניו התחתנו עם גויות - או עסקן רפורמי שרוצה תקציבים והכרה לתנועה דועכת ונעלמת - ושנכדיו אינם מעוניינים כלל להיקרא יהודים מאחר ורובם פרוגרסיביים המתנגדים אידיאולוגית לציונות ורואים את ישראל כמדינה פושעת. הם לא באים היום ואין אפילו זרם עלייה של נכדים של רפורמים שבמקרה כן התחתנו עם יהודים. למה לעזוב את סיר הבשר למדינה שאתה מפגין נגדה?
מצד שני, הרפורמים לא זקוקים להטבות חוק השבות, אין להם צורך בסל קליטה ואזרחות מיידית, כך שמי מהנכדים האלו שכן רוצה יכול יבוא לארץ מתוך רצון, ושהסבא יפרנס אותו. ניתן לדון באזרחות ישראלית כשהוא מצהיר שרוצה לקשור את גורלו עם מדינת היהודים.
צודקים המאמרים הקוראים לביטול סעיף הסבא בגלל שהוא גורם לנשואי תערובת במדינת היהודים, אבל נראה לי שההיבט הפיננסי והנטול הגיון של הסעיף כפי שהוא היום מהווה סיבה מספקת לבטלו.
3. כדורגל בשבת: אין מה לכתוב על הסערה בכוס מים שזה עורר. כבר הרבה זמן מתנהל משא ומתן בנושא, וקביעת זמני המשחקים לא היה צריך לקרות ללא הסכמה. נכון שהמשחקים תמיד היו בשבת, אבל חלו שינויים במדינה, ודתיים ומסורתיים הם כ40% מאזרחיה. רובם ככולם היו מעדיפים משחקים שאינם בשבת. צריך להתחשב בהם ובשחקנים שהביעו את רצונם לשמור שבת.
מדינה יהודית, לא?
ואולי זו השאלה המרחפת מעל פני שלושת נושאי המאמר הזה שבצלאל סמוטריץ העלה לאוויר.