מדינת ישראל שווה, בערך, לגודלה של מדינת ניו ג'רסי, אחת המדינות הקטנות ביותר מתוך 50 המדינות של ארצות הברית, ובכל זאת, במה שקשור לקמפיין הבחירות ויחס לממשלה נבחרת, יש דמיון בין מה שמתרחש במדינת היהודים למה שקורה במדינה הענקית מעבר לים.
הדמויות העומדות בראש שתי המדינות שונות לחלוטין, הבעיות האקוטיות די שונות, שיטת הבחירות האלקטורלית, הגאונית בעיני, אינה ישימה בארץ קטנה כמו שלנו, אבל קיים דמיון מפתיע בין לא מעט תופעות שהקורא יוכל לראות בעצמו.
בארה"ב המפלגה הדמוקרטית למדה בצורה קשה שלמרות כל הטפות המוסר שלה והתקשורת המגויסת לעזרתה, ולמרות שכולם יודעים שטראמפ אינו שיא השלמות מבחינת אישיותו ופועליו בעבר, רוב האמריקאים לא נדבקו במחלה הנקראת "תסמונת השיבוש הטרומפיסטי" בתרגום לעברית. בדומה למחלה הקיימת בישראל, זהו זיהום אובססיבי המאופיין בכך שהחולים בו אינם מסוגלים לשפוט את מה שטראמפ עושה, לא משנה מה, באובייקטיביות, כי השנאה כלפיו מעוורת אותם. מחלה ששמה היא שלש מילים, כמו במחלה הרווחת אצלנו, אבל ללא המנהג הישראלי לכתוב את הכול בראשי תיבות, כך שבאנגלית הטרמינולוגיה היא:
TRUMP DERANGEMENT SYNDROME
אל דאגה – יש גם סיסמא קליטה יותר – "נבר טרומפ" – אף פעם לא טראמפ. נשמע מוכר?
רק כדי לשבר את האוזן, הסלידה מטראמפ של יהודים ליברליים פרו-ישראלים אך לא אורתודוקסים היא כל כך קיצונית, שבהרמת ידיים כתבתי לקרובים ומכרים בפנסילבניה, מדינה מתדנדת קריטית להצלחת מועמד לנשיאות, שאם הם אינם מסוגלים להצביע לטראמפ שפשוט יישארו בבית – ושיעבירו בקשה זאת לכל חברי הטמפל והקהילה שלהם.
הזכרתי בצורה בוטה שבני הדודים שלהם (אני וגיסי, למשל) עלו לארץ, נכדיהם נלחמים כעת במלחמת קיום, ושקמלה הריס מאיימת למנוע מהם נשק. למרות שבדרך כלל חילוקי הדעות בינינו אינן נשארות ללא מענה, הם לא התווכחו אתי. בהיוודע התוצאות כתבו שהם מתפללים לשלום המדינה וחייליה. לעומת זאת, ראש בית כנסת במנהטן המזוהה עם הרפורמים אמר שהקהילה שלו בעצם יושבת שבעה. למזלנו, לא כל האמריקאים יהודים פרוגרסיביים.
הבוחרים האמריקאים הוכיחו שהם אינם מושפעים מתעמולת שנאה והפחדה, למרות שקמפיין הריס הוציא על תעמולת בחירות סכום שהוא פי שלש מהוצאות מחנה טראמפ. הבוחרים לא נהנו מההתנשאות של אלה שראו את עצמם כאליטות יודעי הכל, ודווקא זכרו שבקלפי מעמד כלכלי או אקדמי אינו קובע, שלכל אחד יש רק קול אחד.
המפלגה הדמוקרטית למדה דרך הקלפי שרוב אזרחי המדינה אינם רוצים את מה שקרה לאמריקה בתקופה בה הם שלטו, מה ששינה את המקום האהוב בו נולדתי למשהו עוין וזר. הם לא רוצים קמפוסים בשליטת הווק, אינם מוכנים שבני אדם שנולדו גברים ביולוגיים ו"מזדהים" כנשים יתחרו בליגות ספורט של נשים, מוחים נגד נתינת חופש לבני נוער ואף ילדים צעירים יותר להחליט לשנות את זהותם המינית, כועסים על גבולות פתוחים שנתנו לסוחרי סמים וארגוני פשע להיכנס לרצם, לא רוצים הגנה על פושעים במקביל להחלשת המשטרה.
מסתבר שהם גם לא אהבו את המחאות שלוחות הרסן לאחר הריגת ג'ורג' פלוייד לפני כ4 שנים בהן שרפו ערים ופגעו בחייהם ובעבודתם בערים ובמדינות שבראשם עמדו דמוקרטים. (הערת אגב: גזל מחנויות לאור יום גרם להרבה מקומות לשים מצרכים מאחורי סורג ובריח כך שהמדפים ריקים למעט דגמים. מדינת קליפורניה קבעה שגזל מחנויות בפחות מ$960 אינו עברה פלילית. בטוויטר שהפך וירלי נראה מושל המדינה גוין ניוסום בוחר מצרכים בחנות בעוד מולו מישהו פשוט אוסף ערמה של דברים, מחבר עלויות, ויוצא מהחנות בלי לשלם. לשאלת ניוסום למה לא נעצר הגנב, עונה המוכר שלא זיהה את השואל, שזה בגלל החלטת מושל המדינה...)
הבוחרים הענישו בגדול את הפוליטיקאים והאליטה שנלחמו בטראמפ דרך בתי המשפט ורשמו ניסיונות חוזרים למנוע ממנו להתרכז בקמפיין הבחירות בגלל שנאלץ להופיע באותו בית המשפט, הם סלדו מהחיפוש אחרי כל בדיל של הכפשה שתוכל לפסול אותו בהחלטת בית המשפט וסלדו מהיועץ המשפטי לממשלה שכינה הורים המתנגדים לחומר לימוד פרוגרסיבי בשם טרוריסטים מבית.
הבוחרים לא הקשיבו לתקשורת העוינת את טראמפ, ולא לשמות הגנאי שהופנו כלפיו (היטלר, פאשיסט למשל) ולא לכוכבי הוליווד שיצאו בגדול בעד הריס. הבוחרים התעלמו מפוליטיקאים שעברו ממפלגת הרפובליקנים למפלגת הדמוקרטים בטענה שהם הממלכתיים השמרנים האמיתיים (למשל ליז צ'יני, חברת קונגרס רפובליקנית לשעבר שעזרה להריס וחלק מהפקידות הגבוהה).
אמריקה למדה שהסקרים שאמרו שוב ושוב עד הרגע האחרון שיהיה צמוד אכן טעו. ובגדול. מטעים ומשקרים. כפי שאמר אחד הפרשנים בפוקס ניוז בליל הבחירות, "עובדות אינן משקרות, התקשורת כן." הם ראו שטראמפ עמד מול כל ההשמצות והרדיפות באומץ מעוררת הערכה, אמר שהוא אוהב את אמריקה, והשיב מלחמה. ב"פרי פרס", אתר הפרשנות המצליח של ברי וייס שעזבה את הניו יורק טיימס בגלל יחסו לישראל, קוראים לטראמפ היום הדמות האנטי-שברירית האולטימטיבית.
הבוחרים נתנו את הניצחון לדור שמאמין בחופש הדבור, הבונה ולא הורס ושאיכפת לו מעתיד אמריקה, שחשב שהדמוקרטים מעלו בתפקידם לשמור על אמריקה חזקה וצומחת. וזה כולל קבוצות שהדמוקרטים בנו עליהם – מיעוטים כולל היספאנים, כמעט בכל הגילים. טראמפ השכיל לתת להם את ההרגשה שהם חשובים. מעניין במיוחד היה אחוז הצעירים הגבוה שהצביע לטראמפ, מסתבר שלא כולם פרוגרסיביים ושרבים מהם גם אוהבים את ארץ מולדתם.
ונשים? הפרשנית הפופולרית מיגן קלי סוברת שהדמוקרטים חשבו שהם קנו את הנשים כשהם הדגישו רק את נושא ההפלות (ויכוח שנדם לאחר הרעש הפמיניסטי נגד החלטת בית המשפט העליון להעביר החלטות בנושא למדינות), אבל נשים נעלבו מכך שלא כובדו כבני אדם המעוניינים בנושאים חשובים רבים. הפמיניזם הרדיקלי כבר לא על הבמה.
הבוחרים של טראמפ הבינו בסופו של דבר שהבעיות הגדולות של אמריקה הן איחוד הקרעים בחברה, ההגירה הלא חוקית – אולי בעייה מספר אחת-, הכלכלה, והשלטת סדר מול ההפגנות האלימות, אבל הם גם הפנימו שמעל לכל זה עומדת מול אמריקה ציר רשע שאי אפשר לשדל אותו ולשחד אותו – סין, רוסיה, אירן וקריאה הצפונית. אם פוטין ינצח באוקרינה, גם מושלי סין, אירן וקריאה הצפונית ינצחו. והם יודעים שאם הם יראו מנהיג חדש וחזק באמריקה, יש סיכוי יותר טוב שהדימוי של ארה"ב חזקה ירתיע וימנע את מלחמת עולם השלישית.
הבחירות הראו שקרה משהו היסטורי מבחינת המפלגות האמריקאיות: המפלגה הדמוקרטית ההיסטורית הייתה הכתובת לחלשים, למדוכאים, למעוטי הכנסה – ולכן הפכה למפלגה שיהודים הצביעו עבורה – היא הייתה מפלגת הפועלים כמו מפלגות השמאל בישראל של פעם. הרפובליקנים היו מפלגת האליטה, של אלה שהגיעו למסצ'וסיטס ראשונים בבתחילת המאה ה17 עם ספינת המייפלובר (ביטוי למי שמשפחתו נמצאת שם מלפני מלחמת העצמאות נגד הבריטים, צאצא של אלה שברחו מאנגליה כדי לזכות בחופש פולחן), ושל אנשי העסקים עשירים. הדבר התהפך. הדמוקרטים נשלטו על ידי אליטה פרוגרסיבית הקוראת לעובדים "זבל" ולועגת להבנתם את המתרחש. הרפובליקנים היום הם הדואגים לצרכי האזרח הפשוט, להיספנים ולשחורים, וכן למעמד הבינוני, ורק עשירים אידיאולוגים כמו אילן מוסק המאמינים בחופש העיסוק והדיבור, נשארו אתם.
אחרי ספירת הקולות נשמעו קולות משני הצדדים שבקשו להפסיק להשתמש בבתי המשפט במקום בחירות להילחם במתמודד, ובמקום זה לתת למוסדות הנבחרים לנהל את המדינה. מי שעקב אחרי פוקס ניוז שמע תגובות כגון:
זו התארגנות תרבותית חדשה נגד האליטה.
הכוח הדמוקרטי בארה"ב הוא, שהיא מתקנת את עצמה
יום הבחירות הזה הוא היום בו העם האמריקאי החזיר לעצמו את השליטה במדינה.
חבר פנל דמוקרט כשהתוצאות התקבלו אף הגיב: אני מאחל לו שיעשה הדברים הטובים ביותר לארץ שלי, למרות שלא רציתי שינצח.
כולם אמרו שעל כל אזרח לקבל את התוצאות ולכבד את הממשל החדש.
וטרומפ סיכם זאת בשני חלקי המשפט המרכזי של נאום הניצחון שלו, חצי תפילה וחצי הבטחה לאזרחי ארה"ב:
גוד בלס אמריקה, אמר, שהוא יסייע לרפא את מדינתנו. ואני אלחם עבורכם כל יום.
G-d bless the USA, help our country heal, I will be fighting for you every day
גורג בוש אמר בזמנו שמפלגות קיימות בגלל שישנם חילוקי דעות, שבחירות הן קבלת החלטה בנושאים השנויים במחלוקת, ושלאחר מכן יש לחיות בהרמוניה למרות חילוקי הדעות. אין לי מושג אם הוא אכן עשה זאת בעצמו, ותגובות דמוקרטים רבים אינם בכיוון, אבל הייתי שמחה לשמוע משפט כזה בארצנו הקטנטונת הנלחמת על חייה.
הלוואי וטרומפ יצליח. ושישראל תיקח לליבה את דבריו של בוש.