איך שלא נהפוך את זה קטאר היא לא המדינה הראשונה שעושה שימוש באירועי ספורטיבי ענק בכדי להלבין מדיניות אפלה שלא בדיוק סופרת חיי אדם:
הנאצים עם אירוח האולימפיאדה וארגנטינה של החונטה ב1978 עשו את זה כבר לפניה, ככה שאם נתייחס למונדיאל בקטאר מבחינת אלפי הפועלים שקיפחו את חייהם נגלה שמדובר בחתיכת זוועה אוניברסלית שלא פחות משהיא מלמדת על היושרה של קטאר, מלמדת בעיקר על נפלאות המוסר של פיפ"א.
ובכל זאת ישנה נקודה זועקת ומהותית שבולטת במיוחד אצל המדינה הקטנה שחרטה על דגלה את מדיניות ההתפתחות הברורה שלה: 'אם אתה לא יכול לנצח אותם, קנה אותם!'.
אני מתכוון לאיסור האלכוהול שקטאר הנהיגה במשחקי המונדיאל:
כפי שמופיע בynet: "צעד מפתיע, הקטארים החליטו לבטל את הבטחתם להתאחדות הכדורגל העולמית ויאסרו מכירת אלכוהול לאוהדים בסמוך לשמונת האצטדיונים שישרתו את הגביע העולמי."
באופן מאוד מדהים ומתריס (למרות שיש מדינות אירופיות שאוסרות באצטדיונים שלהם מכירת אלכוהול) קטאר הבהירה לכל העולם שמאחר ותקנות השתייה אצלה מחמירות מאוד, הקהל מתבקש להתאים את עצמו למסורת וליישר קו עם המדיניות הפנימית של קטאר.
לא מתאים לכם? תישארו בבית. סה לה וי.
ונזכרתי באותו אחר הצהריים בתחנת הדלק בצומת שילת בו תדלקתי ומיד אחר כך הבחנתי בערבי מוסלמי שמול כל העולם ואשתו הוציא חתיכה קטנה של שטיח והתפלל כאילו אין מחר וזה נראה כאילו שכבה חסינה ובלתי עבירה מגוננת עליו בעוד אני מסתכל שמאלה וימינה לפני תפילת מנחה שלי וחצי מהזמן עסוק בשאלה: מי מסתכל עליי ואיך? ורק חשבתי לעצמי: איך הוא עושה את זה? באיזו אטמוספרה הוא גדל שהוא הצליח לפתח כך את החסינות המנטלית הזו שגרמה לו להתעלם בנונשלנטיות כזו מכל עולם ולהתמקד בתפילה שלו.
ועכשיו אני מסתכל על הקטארים ששוחים בכסף אבל מפוצצים בכבוד עצמי ובאידאולוגיה ולא מוכנים להוריד את הראש וכל מה שנשאר לי זה לחשוב איך מדינת ישראל הייתה מגיבה לו היא הייתה מארחת את המונדיאל ובין היתר פיפ"א הייתה דורשת ממנה תחבורה ציבורית בשבת לכל הערים, לכל המקומות.
נקודה למחשבה.