הדיקטטורה שהפסידה בבחירות הדמוקרטיות לא מוצאת מנוח לרוחה מאז פורסם שאבי מעוז הולך, רחמנא ליצלן, לאפשר לילדי ישראל לגדול בבריאות ושפיות בלי שיבלבלו להם את המוח בשאלה האם הם רוצים להיות ילד, ילדה, זקן, זקנה, חתול או כלבה.
אבל אם יש בתוכנו מי שעד לא מכבר הטיל ספק בקיומה של מלחמת עולם על השפיות האנושית, הרי שזעקת ה"קוזק הנגזל" של מחנה השמאל נגד מינויו של מעוז, מוכיחה מעל לכל ספק את קיומה של המלחמה הזאת.
המלחמה היא בין האנשים הנאורים, שנשארו נאמנים לשפיותם המוסרית וליכולת השיפוט השכלית שלהם, לבין האנשים החשוכים הנותנים לחונטה התקשורתית להכתיב להם את הערכים ולקבוע עבורם מה מותר לומר ומה לא.
המלחמה היא בין מי שמעוניין בהמשך קיומה של הדמוקרטיה וחופש הבעת הדעה, ובין המשטר הטוטאל-פרוגרסיבי-רגרסיבי, המשתלט על המציאות בדיוק כמו כל המשטרים הטוטליטאריים שקדמו לו, כופה את דעתו עליהם ומחסל ציבורית את כל מי שמעיז להתנגד לו ולא להתיישר מולו.
מי שקצת למד על שיטות הפעולה של אותו משטר אגרסיבי ורדיקלי, לא מתרגש או מופתע מרעשי התותחים המרעישים כל מהדורת חדשות וכל שער עיתון. מדובר בשיטה מתוחכמת, היודעת להמציא "סערה דרמטית" ולגייס את כל האמצעים כדי להצדיק את קיומה.
לצערנו חלק לא מבוטל מהפוליטיקאים של הימין מעדיפים לברוח מתפוח האדמה הלוהט ולטמון את הראש בחול כאילו בכך הבעיה תיפתר, חלקם אף חושבים שאבי מעוז לא נוהג בחכמה כשהוא מישיר מבט אל המשטר הטוטאל-פרוגרסיבי ומתריס נגדו, אבל מי שמישיר מבט נכוחה אל המציאות מבין שבחסות שתיקת הפוליטיקאים – דברים שלפני כמה שנים היו פשוטים, היום הם כבר מהווים הצדקה לעידוד אנרכיה בשם הדמוקרטיה.
אל לנו להתרגש מזעקות השבר של המחנה שהפסיד בבחירות, שכמו תמיד מתנהג בבריונות ופטרונות כלפי המושג "דמוקרטיה", "כבוד האדם וחירותו", ו"חופש הבעת הדעה" וכדו', וחושב משום מה שהם מושגים קדושים רק כאשר הוא נמצא בשלטון.
אל לנו להתרגש מזה, אבל גם אל לנו לאפשר לזה לקרות. הגיע הזמן להסביר להם שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, והדמוקרטיה לא שייכת רק להם. ואגב, גם המדינה לא. הם אולי התרגלו לכך, שבשביל לממש את ערכיהם מותר להם לדרוס ולרמוס כל מוסכמה דמוקרטית, וכשמדובר בימין – כל ציוץ הוא "קץ הדמוקרטיה", אבל זה בדיוק התפקיד שלנו – לשחרר אותם מההרגל המגונה הזה.
למעשה ניתן לומר שהממשלה הנכנסת, עוד טרם הוקמה, נמצאת בנקודת המבחן הכי קריטית שלה – האם היא תדע למשול ולבטא את רצון הבוחר, או שהיא תיכנע שוב לסחטנות הרגשית של התקשורת והפוליטיקאים מהשמאל המלבים את אש השנאה וההסתה מבלי לאפשר לצד השני להסביר את עמדתו, ומבלי לתת לאזרחי ישראל את ההזדמנות לקבל את הממשלה שהם בחרו.
"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", ועל אפו וחמתו של המשטר הטוטאל-פרוגרסיבי, עם ישראל ימשיך לקום לתחייה על פי ערכיו המקוריים, ולא על פי ערכים הלקוחים, שכורים או שאולים מן השוק הבינלאומי לביטול צלם אלוקים שבאדם.