לפני כעשרים וחמש שנים, נסעתי עם הרב לשיעורים שהעביר בישיבה כשעוד הייתה בבית וגן.
הרב נוהג ברכב, ואני מביט בכל מעשה של גדול התורה, שואל שאלות של בחור תמים בשיעור ב', והרב עונה ברצינות וכובד ראש, כאילו לא בחור יושב ברכב לידו, אלא אדם זקן.
כשהיינו מגיעים לישיבה, היה מלמד את ספר אורות התורה. צורת ההעברה של הרב מרדכי הייתה מלאה במתיקות רוחנית שאינה שייכת לכל דבר אחר שחוויתי מאז ועד היום. פלא, נס. אדם שכולו אחוז בקודש, מלא ממנו, שמח בו, משתוקק אליו. כָּל מַעְיָנַי בָּךְ.
בחנוכה לפני כמה שנים, הגעתי לביתו לביקור. הרב קיבל אותי בידיים נוטפות שמן זית מסידור החנוכיה, כולו מאיר ושמח, ואמר 'זכיתי לסיים היום את ספר אורות'. השיעורים של הרב התרחשו במשך שנים, ובנו אלפי נפשות של תלמידי חכמים. לסיים את ספר אורות, בקצב המדוקדק והיסודי של הרב, לקח שנים רבות. נזכרתי במה שכתב המהר"ל, על המצוות כבניין העצמות הרוחניות, והתורה כבניין הבשר והגידים הרוחניים. כָּל מַעְיָנַי בָּךְ.
בפעם אחרת קבענו להפגש בבית המדרש מתחת ביתו. הגעתי למקום, וזהיתי את הרב יושב באחד הספסלים, לומד בעיון בספר קטן של אחד מראשוני האחרונים, בנושא שמיטה. ישבתי צמוד לרב, והמתנתי שירים ראשו מהספר. אולם במשך עשר דקות הרב כלל לא שם לב שמישהו הגיע ויושב לידו. העיון שלו היה במלא האישיות, כולו בתוך התורה הקדושה. כָּל מַעְיָנַי בָּךְ.
באחד הכנסים של 'רבני דרך אמונה', ירד גשם רב ורוחות נישבו. הכנס היה בגוש עציון, והרב היה צריך ללכת לאחד המקומות לכמה דקות. הציעו לרב מטריה, והוא סרב בענווה ובתוקף לקבל מטריה מאדם אחר, שמא יצטרך לה אותו אדם. הוא הלך בגשם, וחזר בחליפה ספוגת מים, ובנשמה הספוגה במידת הקדושה של מסילת ישרים. גם כלפי כבוד האדם, היה בבחינת כָּל מַעְיָנַי בָּךְ.
בכנסים אלו הרב מרדכי היה קול דומיננטי ביותר. בהיר, עמוק, אנליטי, קדוש, ישר, מוסרי ועניו.
כשהרב דיבר, היה שקט, וכולם התרכזו. גם רבנים זקנים ממנו בהרבה שנים, מאד החשיבו את תפיסתו ועמדותיו המדוייקות, אשר נבעו תמיד מהגדרת המטרה והגדרת הדרכים כלפיה. כָּל מַעְיָנַי בָּךְ. בלי שיור.
בזיכרון אחר, הגעתי לחדר שלו בישיבה בדרך כרמית. הרב יושב בחדרו קטן במבואה. חדר נקי וריק זולת כסא שולחן ומנורה, רכון על גמרתו הצהובה, בלי שום ספר אחר. כולו מרוכז רק בה, מחייך מדי פעם כשמבהיק בו חידוש בהבנה. חדר שעבורו היה עולם הבא, 'חדר יחוד' עם התורה ונותן התורה. כָּל מַעְיָנַי בָּךְ.
באחד השיעורים בביתו סביב אלול, זכור לי כמה התעכב על המילים 'ד' אורי וישעי'. שיעור שלם נסוב על הגדרת המילה אורי, על ההבדל בינה ובין המילה ישעי, ועל כך שד' הוא האור והישועה עצמה, ולא רק דרך וכלי אליהן. כָּל מַעְיָנַי בָּךְ.
עשרות פעמים שמעתי מהרב דיבורים, תורות, בשלהבת קודש, ביחס ליהדותה של המדינה, ביחס לקדושתה של התורה באומה. כל מעיינו של הרב מרדכי היה באומתנו ובתורתה.
בחודשים האחרונים, שוחחנו על המחלה קצת. אני רועד ומלא בצער על מחלתו, והרב מצידו איתן וחזק, מאיר ושמח. הרב, אני שואל, איך יהיה עולם בלי ירח? אנחנו צריכים אותך בעולם, אנו נטועים בך. והוא מנחם אותי, ומעודד.
שיחה שבה התהפכו היוצרות, החולה מנחם את הבריא. מורי ורבי, כָּל מַעְיָנַי בָּךְ. הרב מרדכי זצ"ל, כל הפורש ממך כפורש מן החיים. כל מעייננו בתורתך ויראתך. כמה קדוש היית, כמה עניו, כמה למדן ושקדן, כמה בעל מידות, כמה אנושי, כמה ציוני, כמה בעל חסד. עליך אמרו רבותינו כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה.
משה ויהושע, רבי עקיבא ורבי יהודה הנשיא, אביי ורבא, הרמב"ם ורבינו תם, הרשב"א והריטב"א, הקצות והנתיבות, הרב זצ"ל והרצי"ה, כולם מקבלים פני רבנו בעולם העליון, כמי שעסק בתורתם כל ימיו, בטהרה וקדושה ובעמקות.
רבינו, יהי אורך נטוע בנו כמעין חיים, עד ישועת עולמים.