פעם הפוליטיקאים היו רבים ביניהם מי יזכה לכהן כשר חינוך. נשיא המדינה החמישי בחר לכהן כשר החינוך לאחר שעזב את משכן הנשיא. כיום המצב השתנה כמעט לגמרי.
בעיתון "ישראל היום" דווח כי אמנם חברי הכנסת אלי כהן ומירי רגב הם שני השמות אשר הוזכרו כמועמדים של הליכוד לתיק החינוך - אך אף אחד מהם לא מתלהב ממנו.
במהלך הפגישות של נתניהו עם חברי סיעתו כדי לשמוע על רצונם לכהן במשרדים השונים, כהן ורגב שניהם הביעו אי־שביעות רצון לכהן במשרד החינוך זאת על רקע העובדה כי מדובר במשרד מקוצץ אשר הוציאו ממנו חלקים ונתנו אותם לשותפות הקואליציוניות במסגרת המו"מ להקמת הממשלה. כעת כהן ורגב מעדיפים לכהן במשרד התחבורה. כמו כן, במהלך המו"מ גם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' דרשו את תיק החינוך כל אחד למפלגתו לפני שהתיק פוצל.
במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, אבי מעוז קיבל תחת אחריותו את היחידה לתוכניות חיצוניות שהיתה במשרד החינוך ומעתה תוצא ותהיה מוכפפת אליו במשרד ראש הממשלה. דרעי קיבל את החברה למתנ"סים שהוצאה ממשרד החינוך, ואורית סטרוק קיבלה את האגף לתרבות תורנית למשרד המשימות הלאומיות שהיא תעמוד בראשו. ההערכה בליכוד כי למרות התנגדותם, אלי כהן או מירי רגב יכהנו במשרד החינוך אך נתניהו צפוי להודיע על תפקידיהם רק סמוך למועד השבעת הממשלה.
"הפוליטיקאים לא רוצים את תפקיד שר החינוך כי זה תפקיד בלי יכולת לקבל החלטות משמעותיות, בלי תקציב ובלי יכולת להצליח. בחינוך אתה נדון לכישלון", טוען עובד יחזקאל, מזכיר הממשלה לשעבר וכיום יו''ר המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט ויו''ר חברת הייעוץ האסטרטגי תארא. "היכולת של שרים לקבל החלטות מורכבות מצומצמת, במשרד החינוך זה בולט אפילו יותר. ראשית, כשר אתה לא שולט בכסף. לכאורה זה התקציב הגדול ביותר מבין המשרדים אבל הכסף 'צבוע' ומיועד לשכר עובדי הוראה, צהרונים, הסעות ועוד. לכן אתה שר 'עני', ללא משאבים, ותמיד צריך להילחם במשרד האוצר".
לדבריו, בעיה נוספת היא שהמשרד מאוד רגולטורי: "יש במשרד החינוך אנשים מצוינים אבל המנגנון המונופוליסטי לא מאפשר להם לשחרר כוח ולכן הפקידות היא שקובעת את הטון. הסמכויות נמצאות אצל הפקידים ולא אצל השר וכל דבר גורר הרים של ביורוקרטיה. הסיבה השלישית היא שנושא החינוך הוא נושא שאין בו הרבה הצלחות, גם לא בעולם. זה תחום שעובר שינויים גדולים מדי וקשה לייצר בו הצלחות. שרים שרוצים להיות מזוהים עם הצלחות ציבוריות עושים את החשבון ומתרחקים מהתפקיד".
"הפיחות במעמדו של תיק החינוך הוא תולדה של המנהיגות לאורך דורות, בלי קשר לימין ולשמאל. הם לא הבינו שלמשרד החינוך צריכים להביא אנשי מקצוע, גם שרים וגם מנכ"לים", אומרת מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י כיום ומנכ"לית משרד החינוך לשעבר. "זה שאף אחד לא רוצה את החינוך זה המשך לכך שלא מבינים באמת את חשיבותו. קל לומר לפני הבחירות שהחינוך בראש סדר העדיפויות, אבל אנחנו רואים עכשיו שלא רק שהוא לא בראש, אלא שמתייחסים אליו כמו חנות מכולת והוא נותר אחרון.