מאיר בן שבת בבית הציונות הדתית
מאיר בן שבת בבית הציונות הדתיתצילום: פנחס בר חי

ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, שכנו וקרוב משפחתו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל ויו״ר המועצה הציבורית של בית הציונות הדתית, מספר לערוץ 7 על ההיכרות האישית שלהם ועל החיבור המשפחתי שנוצר עם השנים.

"בשנת 1997 עברתי יחד עם משפחתי להתגורר בישוב מרכז-שפירא. זכיתי לשמוע משיעוריו של הרב, לראות מקצת הנהגותיו, לחוות מקרוב את השפעתו באמצעות הישיבה והמוסדות שבישוב ולימים גם זכיתי להתחבר אליו משפחתית כאשר נכדו ובתי הבכורה נישאו (בהמשך, בת נוספת שלי נישאה עם תלמידו ועוזרו). הרב גם היה הסנדק של נכדיי (ניניו)", סיפר בן שבת.

בן שבת חשף טפח לפן האישי והחם של הרב לבני משפחתו. "לצד גדולתו העצומה של הרב דרוקמן ניתן היה לראותו באירועים משפחתיים כשהוא יושב עם נכד עול ימים ושומע ממנו על מה שלמד בגן או בכיתה, מלווה כל אחד מנכדיו להנחת תפילין בבר-מצווה ומתנהל גם כרב דרוקמן וגם כסבא. השילוב הזה של עיסוק בנושאים ברומו של עולם עם עניינים פשוטים, הסתכלות על היער אך טיפוח כל שתיל, ראייה חזונית עם חיבור לקרקע הוא אחד מסודות קסמו של הרב".

על דמותו של הרב דרוקמן שזכה להכיר מספר מאיר בן שבת: "הרב היה מופת של מסירות נפש למען התורה, העם והארץ ולמען החיבור בין שלושתם. הוא הדגיש שתורתנו היא תורת-חיים ועלינו להביאה לביטוי בכל תחומי החיים".

"הרב אהב כל אדם, גם מי שלא קיים תורה ומצוות. 'גם כשאינם עושים מעשי בנים הרי הם קרויים בנים – נהג לצטט בדרשותיו'. הוא הרבה לצטט את הנביא עמוס שקרא לבני ישראל – 'הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם'. הוא הנחיל לתלמידיו את המסר שצריך לאהוב כל אדם מישראל, לא מתוך אינטרס כלשהו. בהקשר לכך הוא נהג להזכיר את משנתו של הלל 'הוי מתלמידיו של אהרון – אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' והוסיף – "אוהב את הבריות לא כדי לקרבן לתורה, אלא שמתוך שירדוף שלום ויאהב את הבריות, הם מעצמם ירצו להתקרב לתורה'", הוא מוסיף.

לדבריו, הרב דרוקמן נתן את כל כוחו ומרצו עבור הציבור, שהשיב לו באהבה. "ביתו של הרב היה פתוח בפני כולם, יומם ולילה. הוא שמע בסבלנות רבה, היה שותף-רגשית למצוקתו של האחר, השיא עצה ותמך. גם בגילו ולמרות מצבו הבריאותי הוא כיתת רגליו לכל קצות הארץ, כדי להשתתף בשמחות של תלמידיו או לתת חיבוק וכתף תומכת למי שנזקק לכך. כל מעייניו היו נתונים אל הכלל ואת החלטותיו קיבל בעיקר מתוך ראיית הטובה שתצמח מכך לכלל".

"על פרוכת ארון-הקודש בבית המדרש בישיבתו- "אור עציון" מתנוססות המילים המוכרות מספר תהלים - 'אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב'. אין מתאימות מהן כדי לתאר את דמותו של הרב חיים דרוקמן. הוא התעקש לראות את הטוב. בכל אדם ובכל מצב. הוא ראה בתקומת עם ישראל בארצו את התגשמות חזון הנביאים. גם אם לא הכל מושלם, עלינו לראות את הטוב, להודות על האור העצום שמאיר את חיינו ולהמשיך לבנות את הקומה הנוספת –הרוחנית – במדינתנו. אנו בעיצומו של תהליך שמתרחש קמעא קמעא. 'כדי להעריך את משמעותו של יום העצמאות, עלינו לעבור במסדרון המוביל אליו, דרך יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל'. הרב דרוקמן לימד אותנו לזכור בכל יום ויום, לא רק בימי זיכרון ומועד, את המסע הארוך שעשה עמנו עד הלום. הוא שידר לכולנו את תחושת האחריות הנובעת מהאחריות הכבדה המוטלת על כתפינו, להעצים את המדינה היהודית, לקדש את החול, לבנות את דור-העתיד ולהיות אור לגויים", מציין בן שבת.

עוד הוא מוסיף כי "עשייתו הציבורית של הרב היא ביטוי לתפיסתו לפיה תורתנו היא תורת-חיים. התורה מקיפה את כל תחומי החיים, היא מכווינה את הפרט ואת האומה. בעשייה הציבורית נועדה להאיר את החיים באור התורה, לקדש את החול ולהדגיש את מרכיבי היסוד של זהות היהודית שלנו".

בן שבת גם נזכר במפגש מיוחד ביניהם. "בטקס שנערך במסגרת 'ועידת החינוך הלאומית' בו העניק לי הרב את אות יקיר מרכז ישיבות ואולפנות בני-עקיבא, דיבר הרב על חשיבותו העליונה של החינוך ועל חשיבות לימוד התורה והטמעתה בשיגרת החיים. הרב הביט כל הזמן אל העתיד. "וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלּוּ הַבָּנִים" – בהם יש להשקיע יותר מכל. להערכתי, אמונה זו יחד עם זיהוי הכוחות החיוביים הטמונים בנוער, הם שהובילו אותו להשקיע במסירות כזו, בחינוך ובנוער".