הראשון לציון ורבה של ירושלים הרב משה שלמה עמאר נפרד מהרב חיים דרוקמן וסיפר במהלך ההספד כי בזכות הרב הוא נכנס לרבנות בירושלים.
"מי שהכיר את הרב, אני איני יודע במה זכיתי לידידות אמיתית ומיוחדת הזאת אחרי שלא הכרתי אותו הרבה זמן. ההיכרות התחילה כשהתמניתי לרב ראשי ומינו את הרב דרוקמן לראש מערך הגיור ואת חטאי אני מזכיר כי תחילה נבהלתי כי לא הכרתי את האיש".
הרב עמאר אמר: "אני מעיד עדות אמת, שכל העשר שנים, הוא גדול ממני בחוכמה ומעשים, הוא מעולם לא עשה דבר מבלי שהוא התייעץ איתי ואני איתו. הוא מעולם לא שינה כחוט השערה. המעלה של הענווה והפשטות ברמה כזו, אדם שהגיע להערצה של רבבות רבבות אלפי ישראל שנושאים את שמו בגאון ובאהבה והערצה גדולה מתנהג בכזו פשטות, אני לא הכרתי עוד דבר כזה, זה דבר מיוחד במינו".
"היו בינינו מחוץ לענייני העבודה המשותפת, גם חילוקי דעות, אבל הכל היה בכבוד. כל מה שאמר, אף פעם לא היה אחד בפה ואחד בלב, הכל היה פיו וליבו שווים בתכלית השוויון, אי אפשר לתאר כמה הוא דאג".
הרב עמאר סיפר: "אני מוכרח להזכיר פה נקודה אישית. כשעזבתי את הרבנות הראשית ועברו שנה וחצי ודובר על רבנות ירושלים, הציעו לי חברים וידידים לגשת לזה, זה היה נראה לי כמו דבר שלא ראוי, הייתי כבר רב של ישראל, מספיק אני צריך לשבת ללמוד".
"יום אחד, יום שישי, אני יושב ולומד בבית הכנסת והרב פתאום נכנס בהפתעה, קצת נבהלתי, מה יום מיומיים ועוד יום שישי. הוא אמר לי 'אני באתי להגיד לך שאתה חייב לגשת לרבנות ירושלים', בכל הלהט. שאלתי את הרב, למה אני חייב? אני כבר תרמתי מספיק מכוחותיי הדלים לרבנות ובדיינות עשרות שנים".
"הוא אמר לי הסבר שלא אמר לי את זה אף אדם לפניו ואחריו וזה היה המכריע, כבר לא יכולתי לסרב ורק מכוחו הלכתי לזה ופה ראיתי את הראיה שלו על טובת ישראל אין שום צדדיות של מה יצא לי ומה ארוויח מזה".