השבועיים האחרונים היו גדושים בסערות תקשורתיות סביב הקמת הממשלה החדשה, שהובילו לתחושת ניכור בקרב קהלים רבים. לעם בישראל מגיע יותר, הן מצד נבחריו, והן מצד תקשורת המיינסטרים, שלעיתים נדמה כי עיסוקה העיקרי בתדלוק המשטמה המיותרת ביריבות הפוליטית.
אני קשוב ומכבד את חששם של מי שלא בחרו בממשלה המתגבשת ומזהה אי נוחות גם מצד בוחרינו. על כן אקדים ואבהיר - תפקידנו כנבחרי ציבור לדאוג לכלל אזרחי ישראל, כאחים וכאזרחים, על כך אין עוררין.
הגיעה העת להרגיע את הרוחות ולדבר לגופו של עניין, תוך הצגת יריעה עמוקה ורחבה של דיון.
מילות המפתח הן אחריות ומתינות. ביקורת הינה חלק בלתי נפרד מהמשחק הדמוקרטי אך יש לדלג מעל הספינים ולהימנע מהפצת חצאי אמיתות ומידע חלקי.
בחרתי שלוש סוגיות שזכו לתשומת לב מגמתית ודיסאינפורמטיבית, אפרק, ארכיב ואעמיד אותן על דיוקן.
1. הניסיון להציג את ביטול סעיף 7א' (הסתה לגזענות) כמהלך שיאפשר כביכול כניסת רשימות או מועמדים גזענים לכנסת, הינו עיוות חמור של המציאות. גזענות אינה דרכנו, ואין שום כוונה לפתוח פתחים לתפיסות פסולות כאלו.
ישנו קונצנזוס רחב בימין ואף בחלק מהמרכז הפוליטי לגבי הצורך האקוטי ברפורמה כוללת שתסדיר את האיזון והמתח הבריא בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. ה'מהפכה החוקתית' שהנהיג אהרון ברק פגעה קשות באיזון ביניהן. אחד השיאים בתהליך, היה אישור חוזר ונשנה של בג"צ לריצת בל"ד לכנסת, למרות ראיות חותכות לתמיכה בטרור ושאיפתה לחיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית.
הסיבה המהותית לעיסוק בסעיף הגזענות היא ריאקציה לעיוות המתמשך שיוצר בג"צ. השימוש בסעיף 'הסתה לגזענות' הופעל באופן בלעדי כנגד רשימות ומועמדים יהודים אך מעולם לא כנגד תומכי טרור ערבים כדוגמת עזמי בשארה ודומיו. הקריטריון לפסילת מועמדות לכנסת צריך לחול על כל השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מכל המגזרים ועל כל המסיתים לגזענות, ללא איפה ואיפה.
2. תיקון חוק איסור אפליה במוצרים, שירותים וכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים:
הפסטיבל שהתחולל בשבוע האחרון, סביב אמירותיהם של חה"כ סטרוק ורוטמן, ייחס להם עמדות המקדמות לכאורה אפליה בין אנשים, בדגש על קהילת הלהט"ב. בהאזנה נקייה לדברים, מובן כי כוונתם הייתה שונה בתכלית – הימנעות ממתן שירות מסוג מסוים שונה מהותית מאפליה בין לקוחות שונים, אותה אנו דוחים על הסף.
ברור שאסור לרופא להימנע מלטפל בחולה מסוים, אך מותר לו להימנע מביצוע הליך רפואי הנוגד את אמונותיו. למרבה האירוניה, עמדה זו אינה חידוש של הקואליציה והיא מעוגנת בסע' טז.1 לתקנות האתיקה של ההסתדרות הרפואית, המציין במפורש: "הרופא רשאי שלא לתת טיפול רפואי לבקשת המטופל, אם הבקשה מנוגדת לעמדתו המקצועית, למצפונו או לאמונתו. בנסיבות אלו הרופא יפנה את המטופל, במידת האפשר, לרופא מתאים אחר."
העיקרון הוא למנוע כפייה על בעלי עסקים פרטיים לפעול בניגוד לאמונתם. היטיב להדגים זאת הרב חיים נבון: "אסור לבעל מכולת טבעוני להימנע מלמכור לחם ללקוח שאוהב בשר, לעומת זאת מותר לבעל אולם טבעוני לסרב לארח מנגל המוני" אנו מבדילים בין הלקוח (האדם) לבין השירות שניתן לו. הניסיון לכפות על בעל עסק פרטי לתת שירות הנוגד את צו מצפונו ועוד להפוך סירוב שלו לעבירה פלילית הוא הסותר את ערכי החירות והדמוקרטיה. הפער בין כוונת התיקון האמור, למיסגור המעוות שהוצג - מקומם. עיתונות אחראית אמורה הייתה לנהל דיון ענייני, לאתגר, להעמיק בסוגיה ולהימנע מפופוליזם זול על חשבון האמת ודעת הקהל הציבורית.
3.העברת סמכויות לבתי הדין הרבניים:
שלישית אציין את סוגיית בתי הדין הרבניים. השבוע עלה קמפיין גוועלד נוסף בו נטען כי הוסכם לכאורה על הרחבת מרחב הפעולה של בתי הדין הרבניים לפסוק בעניינים אזרחיים על חשבון מערכת המשפט ו"מכירת המדינה" למפלגות החרדיות. האמת היא שבפועל, שוב מדובר בדיסאינפורמציה.
עד 2008 היתה קיימת האפשרות לפנות לבתי הדין הרבניים בענייני ממונות. בג"צ התערב וביטל סמכות זו. פרקנו, ונרכיב מחדש.
אין מדובר בפגיעה במערכת המשפט, ולא במכירת סמכויות לאף גורם. סמכויות אלו, שכאמור, חוזרות ולא נכתבות מחדש, מאפשרות לאזרחים הרוצים והמעוניינים בכך לבחור בין ערכאות התואמות את אורח חייהם. מילת המפתח גם כאן היא בחירה והרחבת ההיצע.
בניגוד לאווירת הכפייה הקיצונית וזריעת החרדה המיותרת, הממשלה החדשה דווקא מבקשת להעמיק את חופש הבחירה. העיסוק בזהותה היהודית של המדינה היה בין הנושאים המרכזיים בהבטחות הבחירות של המחנה הלאומי, זאת לצד חיזוק המשילות, הביטחון האישי ותיקון מערכת המשפט. אלו הם בדיוק התחומים שבאו לידי ביטוי בהסכמים הקואליציוניים. הצעקות על קץ הדמוקרטיה הן לא רק קיצוניות ונטולות אחיזה - אלא הפך מוחלט של המציאות.
בישראל, כשם שפרצופינו שונים כך דעותינו שונות -סוד קיומנו טמון בסובלנות והכלה מכ-ל הצדדים.
כשם שנצא נגד אפליית מיעוטים, כך עלינו לטרפד כפייה של ערכי קבוצת מיעוט אחת על אחרת. מי שלא רוצה שיכריחו אותו לעבור על אמונותיו, אל לו לכפות אחרים לעבור על אמונותיהם. אם יש רצון טוב, לא צריך להיות קשה לקבוע כללים שיהיו מוסכמים על כולנו. אף אדם, משום צד, לא רוצה שיכריחו אותו לפעול כנגד אמונותיו, דרכיו והשקפת עולמו.
אסיים בדבריו של הלל הזקן בבואו ללמד את אותו הגוי את כל התורה כולה: ”דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור“ (שבת, דף לא עמוד ב)
--
אוהד טל הוא חבר כנסת בסיעת הציונות הדתית