הרב חיים דרוקמן זצ"ל היה הראשון מקרב רבני הציונות הדתית שזכה לכך שהלוויותו שודרה בשידור חי בערוצי הטלוויזיה הדתיים והחרדים כאחד. הרב הראשון שלא נשא דמות ממלכתית אך זכה להלוויה כמעט ממלכתית.
הרב הראשון, ואני מקווה שלא האחרון – שהיה אהוד על כלל מגזר חובשי הכיפות הסרוגות, על כל גווניו ועל שלל מרכיביו, ועל שלל צבעי הכיפה וגווני כיסויי הראש.
כי פעם, לפני אי אילו שנים, לא היה מגזר דתי לאומי. היו כמה משוגעים שחבשו כיפות סרוגות, בעיקר בכפר הרא"ה והסביבה. באירועי חגיגות 90 שנה לרב, הוא אמר שבצעירותו היו אנשים סביבו שחשבו שהוא יהיה מאחורני חובשי הכיפות ומניחי התפילין בארץ. בתקופת נערותו, גם בישיבת מרכז הרב הקטנה, חבשו כמעט כולם כיפות שחורות ומגבעות. גם בשדה הפוליטי- לא היה גוף אחד. הפועל והפועל המזרחי היו שני גופים נפרדים. עד שקמה המפד"ל שנים אחר כך. אך חלפו שנים, והמגזר גדל עד שהוא כבר באמת נהיה מגזר. היה לו את המושגים שלו, המאפיינים שלו, המוסדות שלו, תנועות הנוער שלו, וגם העיתון שלו.
לקראת סוף שנות השמונים, ובפרט בשנות התשעים חל המפנה הראשון. מצד אחד, באמת היה משהו שניתן היה לאפיין כמגזר למרות שרבים התכחשו לכך – הן מבית והן מחוץ – בין אם אידאולוגית ובין אם עובדתית,. מצד שני, בהיבט הפוליטי, המפד"ל החלה להתפרק. איכשהו, דווקא הרב דרוקמן היה מראשוני המפרקים, אך אחר כך חזר שוב לשורות המפלגה. אז היו "התחיה" ומפלגות נוספות, וכעשור וחצי אחר כך הצטרפה גם "תקומה" שהפכה להיות חלק מ"האיחוד הלאומי" וכיום למעשה בצלאל סמוטריץ' עומד בראשה.
למעשה, נוצר פער בין הדתיים לאומים "המזרוחניקים" – שכללו הן את תושבי מרכז הארץ בעיקר, יחד עם אנשי המושבים והקיבוצים הדתיים, לבין אלה שיצאו מהישיבות, ובפרט ממרכז הרב ומחלק מישיבות ההסדר, הקימו את גוש אמונים ויישבו את השטח. גם הפילוג בהר המור והקמת ישיבות הקו מחד, והקמת המכינות הקדם צבאיות הדתיות מאידך, שאירוע באמצע שנות התשעים, תרמו לכך. מצד אחד גדלנו, והיו לנו צרכים משלנו, אך מצד אחד גם התפצלנו עוד ועוד.
ואז גם הגיעה תכנית הגירוש מגוש קטיף. שם הפילוג הפוליטי החריף, אבל בעיקר הפילוג התוך מגזרי. הרב שרלו והרב טאו שהיו ראשי ישיבות משני קצוות הקשת הדתית-שמרנית, פתאום התאחדו כנגד הקריאות לסירוב פקודה שיצאו מישיבות כמו בית אל, אלון מורה, ועוד. ולא דיברנו על הדור השני של גוש אמונים שהתנחל בגבעות.
מאז, יש אומרים שכבר מזמן אין באמת מגזר, וכראייה מביאים את מערכות הבחירות של השנים האחרונות. מאידך, יש את אלה כמוני שסוברים שתמיד יהיו מאפיינים מגזריים אחדים שאין אצל אחרים. בפרט שעדיין, לעיתים רבות, בקרב משפחה אחת ניתן למצוא את שלל הגוונים המגזריים.
אבל מעל כולם תמיד היה את הרב דרוקמן זצ"ל. או חיימקה כפי שנקרא אז. כתלמיד מובהק, שלא לומר "בן מאומץ" על ידי הרב נריה, המדריך המיתולוגי של שבט "איתנים", הוא חבר עם כמה מחניכיו לרב צבי יהודה והקימו את הישיבה מחדש. בהמשך, גם גוש אמונים הוקם בביתו. הוא ערך את ליל הסדר במלון פארק בחברון. אך מנגד, הוא התגורר בעצמו בלב ההתיישבות העובדת ותמיד היה חלק בלתי נפרד ממנה. הוא הקים את הפנימיה הצבאית הדתית הראשונה והיחידה. הוא היה איש של חיבורים. אדם של תורה ועבודה כפשוטו. בהנהגתו ובהובלתו הוא הצליח שבני עקיבא תהיה תנועה של עם. או של מגזר. אבל של כולו.
גם בפן הפוליטי. ההצלחה של מפלגת הציונות הדתית בבחירות האחרונות חתומה לא מעט על שמו. כנשיא ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וכמייסד ישיבות ההסדר, כאחרון החניכים של בני עקיבא, אבל גם כאחד מראשי הישיבות מחוגי מרכז הרב לישיבות הקו וגם לחלקים מהציבור החרדי, למרות הקיתונות של הבוז והרשף ששפכו עליו לאורך השנים, בעיקר סביב נושא הגיור.
אבל לפני הכל, כדמות בעל השפעה על כולם, הוא אולי היה האחרון שהצליח להושיב לשולחן אחד נציגים מהר המור, מרעננה, קדומים, גבעת שמואל, מהנגב ומהגליל. מהעיר, מההתנחלות, מהמושב ומהקיבוץ. משברים פוליטיים, בעיקר אלו של השנים האחרונות, נפתרו אצלו בבית. העובדה שבמבחן התוצאה מרבית חובשי כיפה הסרוגה וכיסויי הראש למיניהם (גם השקופים) לראשם יכלו להצביע למפלגה אחת ומאוחדת שמייצגת אותם- רשומה עליו. הוא היחיד שהצליח לחבר בין תנועת "נאמני תורה ועבודה", מימד וראשי הקיבוץ הדתי לבין הגורמים החרדליים ביותר. בין נערי הגבעות לנערי הברזלים. כולם היו בניו. כולם ראו בו כגורם רבני, רוחני או תורני. הכל מתוך אהבה ואמונה.
כולי תקווה ותפילה, שכעת, עם שלל ההספדים והמאמרים שנכתבים על הרב, אנחנו לא מספידים את גם את המגזר. את הגורם המאחד, המכנה המשותף של כולם. את מי ששועי ארץ, ראשי ממשלה ונשיאים שיוועו לפתחו, לצד אחרוני החקלאים ועובדי הכפיים שומעי לקחו. לצערי הרב, קשה מאוד לראות מישהו שיצליח להיכנס לנעליים האלו, מישהו אחד, שעדיין בכל קצות המגזר ירגישו קונצנזוס מסויים כלפיו. רב דתי לאומי, שיזכה להלוויה חצי ממלכתית. שבעת ההודעה על פטירתו יפתחו שידור מיוחד גם בכאן ב וגלי צה"ל, גם בכאן מורשת וגם בקול חי וקול ברמה. שהלווייתו תשודר בשידור חי בכל ערוצי הטלוויזיה הכלליים לצד אתרים חרדים.
אוי לה לספינה שאיבדה קברניטה. אוי לו למגזר שאיבד את מנהיגו, את הבריח התיכון שלו. הלוואי ותהיה לנו תמורתו.