בשנת 2018 בית המשפט העליון בארצות הברית, בעת שישב בערעור נגד הוועדה לזכויות האזרח במדינת קולורדו, זיכה בעל מאפייה שנתבע על ידי זוג להט"בים בגין סירובו להכין עוגה עם איחולי מזל טוב לרגל טקס נישואיהם.
בעל המאפייה היה נוצרי אדוק וטען שזה נוגד את אמונתו. בית המשפט קבע שהוועדה לזכויות האזרח בקולורדו טעתה והפגינה עוינות כלפי בעל המאפייה כשציוותה עליו לאפות את העוגה. בית המשפט אף הוסיף שהוועדה טעתה גם כשטענה שנימוק דתי משמש דרך להסוות את רצונו של בעל המאפייה להפלות את השניים.
בית המשפט האמריקני הבין וכיבד איסור לנישואים חד־מיניים מטעמי דת, וזאת בחברה שמכירה בנישואים אלו ואינה מפלה להט"בים. ברור שאם בית המשפט, אשר מתנגד נחרצות לאפליה, היה חושב שההתנגדות כן מצביעה על אפליה, הוא היה פוסקת אחרת. אלא שההפך הוא הנכון. בית המשפט החליט לא להפלות אדם דתי בגלל אמונתו, וכן להכיר בזכותו לנהל את העסק הפרטי שלו לפי אמונתו.
וראה זה פלא. ב־46 מדינות בארצות הברית קיימים חוקים המונעים תביעות אזרחיות נגד רופאים שמסרבים לבצע שירות הנוגד את מצפונם או את דתם כגון הפלה מרצון, שינוי מין וכדומה. ב־13 מדינות בלבד מצמצמים את החוק למקרים שאינם מקרי חירום. אגודת הרופאים בארצות הברית מבינה ומכבדת מגבלות דתיות ומצפוניות.
החוק האמריקני, אם כן, למרות ויכוחים בנושא, מכיר בכוחו של איסור שנובע מטעמי אמונה דתית. בשום אופן הוא אינו רואה בהכרה זו סירוב בגלל אידאולוגיה מסוימת או דעה קדומה נגד קבוצת אוכלוסייה כלשהי. ברור שלמי שמעוניין בשירות חוקי כלשהו, יש לאן לפנות כדי לקבל אותו.
וכאן? תיקון בכיוון זה לחוק האפליה גרם להיסטריה תקשורתית, פאניקה פוליטית, חוסר הבנה וחוששני גם חוסר רצון להבין את מה שהתיקון המוצע לחוק האפליה מכיל, ולמה הוא נחוץ כדי לשמור על זכויותיו של אדם דתי.
במדינת היהודים הדמוקרטית זה היה צריך להיות מובן מאליו. אנשים דתיים אינם מסרבים לדברים מתוך החלטה אישית, אידאולוגיה או דעה קדומה, אלא בגלל ציות לאיסורי תורה אלוקיים. ובניגוד לארצות הברית, ביהדות ישנה מצוות פיקוח נפש הקודמת לכל דבר, כולל שבת, כך שלא ייתכן שמישהו דתי לא ייתן שירות חירום לכל אדם באשר הוא אדם, הרי הוא נברא בצלם אלוקים.
מדינת ישראל מצפה מאזרח לעצור תמיד באור אדום, גם בלילה כשאין אף רכב או נפש חיה בכביש ועל המדרכה, כי זה החוק. מדינת ישראל חייבת, כמו השופטים בתביעה במדינת קולורדו והרופאים בארצות הברית, להכיר בכך שאיסורי היהדות על הפרט הדתי דומים לחוק המחייב עצירה באור אדום בכל מצב.
לכן אין לכפות על חיילים דתיים לשמוע שירת נשים. אין לכפות על קהל שרוצה הפרדה מגדרית לשבת ביחד, ודווקא צריך לתת כבוד לזכויות הדתיות של הפרט באירוע שממומן על ידי הרשויות, כי מי אם לא רשויות המדינה היהודית יכבדו את הדת היהודית? ואם שירות צבאי הוא זכות וחובה גם לחיילים מהמגזר הציוני־דתי, אשר מהווים אחוז נכבד מהמתגייסים ליחידות קרביות, חייבים לדאוג לכך שחיילות לא ישרתו איתם במסלולים שבהם אי אפשר לשמור על ההלכה ביחידה מעורבת. אסור לכתחילה לצפות מהם לקבל סולם ערכים פמיניסטי המנוגד לאמונתם. אסור להחליט שרק הגדרה אחת של שוויון היא הנכונה.
כמו כן, אין לכפות על בעל עסק או רופא לעשות דברים נגד אמונתו, למעט מקרים של פיקוח נפש. אם הרופא הוא יהודי, ההלכה ממילא כופה אותו לתת שירות כשזה פיקוח נפש.
אני כותבת שורות אלו כי פתאום צריך להסביר את עיקרון הזכויות הדתיות של הפרט, כאילו אנו באירופה של ימי המאה ה־17, משם ברחו לארצות הברית קבוצות דתיות שונות שלא זכו לחופש פולחן. עם כינון ארצות הברית כדמוקרטיה ואישור חוקה שיש בה תוספת של רשימת זכויות אזרח, חופש הדת הפך למובן מאליו מבחינה חוקית ברוב המדינות הדמוקרטיות, וגם אצלנו.
לדוגמה, לפני כמה עשורים בני הבכור שירת בעזה במסגרת ההסדר, והוא וחבריו ביקשו לא להיות נוכחים במופע שכלל שירת נשים. הסבירו למפקד, זה הובן, וזהו. כמו כן, התקיימו מופעים שנתמכו על ידי רשויות מקומיות שבהם הייתה הפרדה כי הקהל רצה בכך.
היום נדמה שחזרנו לימים החשוכים בהיסטוריה של המערב שבהם רק דת אחת הייתה יכולה להתקיים - הפרוגרסיביות הליברלית. זו הפכה לדת לכל דבר, לאמונה קנאית ונוקשה עם איסורים משלה וערכים מוחלטים וכפויים המבטלים איסורי דתות אחרות, ואף בזים להן ומתנשאים כלפי מי שחיים לפיהן. האדם הפרוגרסיבי אינו מבדיל בין איסורי הדת היהודית ובין דעות קדומות וגזענות, בגלל עיקרון האינטרסקציונליות של הדת הפרוגרסיבית.
דתו קובעת ששוויון פירושו להיות אותו דבר ויהי מה, ועל כן אנשיו שנמצאים בעמדות מפתח קבעו שבנוגע לשירות נשים הגדרה זו עולה על הלכות איסורי נגיעה וייחוד בדת היהודית (ודרך אגב, גם על הצרכים המלחמתיים של יחידות קרביות). כמו כן, אסור לקיים הפרדה מגדרית כי זה נוגד את השוויון כפי שהוא מוגדר בדת הפרוגרסיבית. וזה לא מספיק לקבל להט"ב מוצהר כשווה זכויות, אלא יש להכריח אדם דתי לקיים את מה שהוא דורש, גם אם זה כרוך באיסורי תורה. כל דעה שונה מהאמונה הפרוגרסיבית נחשבת כפירה וחוסר נאורות. אין רצון לנסות להבין את מניעיו של אדם שמרני או שומר מצוות. כל דעה אחרת מתקבלת כמפחידה, קיצונית, הורסת את הדמוקרטיה. יש רק דעה נכונה אחת. והדעה הזאת חלחלה לחברה הכללית.
לזה הגענו במדינת ישראל. ואין לי שום תקווה שדבריי יובנו בקהילה הפרוגרסיבית.