כאשר יוסף עמרני, חוקר תנ"ך ומנהל בית ספר לשעבר, ראה שהתלמידים שלו לא מצליחים להתחבר לתנ"ך, הוא החליט לעשות מעשה.

הוא החל להנגיש לתלמידים שלו את הסיפורים תוך הבאת הטקסט המקראי במלואו במסגרת רומן עלילתי שמחייה את הטקסט. כעת, לאחר שהוציא ספר על הנביא ירמיהו, הוא מגיע לאולפן ערוץ 7 כדי לספר על כך.

בראיון מספר עמרני כי "כמורה לתנ"ך שהגיש תלמידים לבגרות בכיתות י"א, י"ב, נתקלתי בבורות, בעויינות, ואפילו בשנאה לטקסט המקראי. ההתייחסות של התלמידים הייתה כאל שפה זרה שלא מדברת אליהם בכלל. היה לוקח כמה שיעורים רק לשנות את הגישה הזאת על ידי זה שסיפרתי מה זה בדיוק התנ"ך. לא לנו, לעולם כולו בכלל. איך הוא תרם לתרבות באופן כללי, איך הוא נתן השראה לאומנים וסופרים בכל העולם. רק אחרי שהשתכנעו יכולתי להתחיל כבר ללמד את התנ"ך. אבל אז נתקלתי שוב בקושי רב שלהם לקרוא את התנ"ך".

"מה שעשיתי התחלתי להנגיש את זה. את כל הפרקים שלימדתי, סיפור יוסף, סיפורי האבות, יציאת מצרים, מעמד הר סיני, פשוט שחזרתי את זה וכתבתי את כסיפורים. יש חרדת קודש, עשיתי את זה בזהירות רבה תוך הקפדה על הבנת הטקסט בצורה נכונה, תוך מחקר והשוואה פרשנויות והבחירה שלי היתה תמיד מה שהכי קרוב לטקסט. מבחינתי כסופר מה מעצים יותר, מה מאפשר יותר את המתח הדרוש כדי שהקורא יוכל להמשיך לקרוא" מספר עמרני.

את מה שעמרני החל ליישם מול התלמידים שלו, הוא מנחיל כעת גם לציבור הרחב בספרו החדש על ספר ירמיהו, בחירה שאינה מובנת מאליה למה דווקא לכך מוקדש הספר הראשון. "בחרתי את זה מכמה סיבות. הסיבה העיקרית כי זה ספר עם קובץ של נבואות קשות, שלא ניתן להנגיש אותם לתלמידים בצורה אחרת. דבר שני בחרתי את ירמיהו כי ירמיהו הוא הנביא היחיד שהוקדש בבטן טרם לידתו וזה קבע את גורלו. זה הנביא היחיד שלא שאלו אותו וכפו עליו את זה, וזה הפך להיות גזרת גורל שהוא נאבק בה, ובייעוד שלו".

"לא פעם ירמיהו מחליט 'לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל' זאת אומרת שזה מתפרץ כמו לבה והוא לא מצליח להכיל את זה. אבל אחרי שהוא מחליט להפסיק, אז יכול להיות ששנה לא יבוא אליו דבר ה' אבל אז הוא כל כך ירצה וכשזה קורה לו אז הוא אומר "ימצאו דבריך ואוכלם ויהיו לי לשמחת לבבי". כלומר, הוא כאילו רואה את זה כמו לחם שהוא התגעגע ורצה לאכול את זה כמו רעב" מסברי עמרני.

לדבריו של כעמרני, "אז הדילמה הזאת בין להיות נביא ולסבול, וזה גרם לו לסבל רב, נביא הוא נאלץ להיות ערירי, לא לשאת אישה, לא ללדת ילדים, אסור היה לו אפילו לשבת בבית מרזח ואפילו לא להתאבל על הוריו שנפטרו. כל אלה דברים שהיו מיוחדים לנביא ירמיהו, וזה גם מה שמשך אותי להפוך את זה לרומן, לרומן חי. ברומן הזה אני משתמש בפסוקים האותנטיים האמיתיים ואני מבליעה אותם בתוך הטקסט, בתוך התיאורים הספרותיים שלי, וכפי שאמר פרופסור טובי, שהוא פרופסור לספרות, שהפרשנות שלי היא הכי מדויקת והכי נכון על הפסוקים"

"אני חי את ירמיהו גם היום", מעיד על עצמו עמרני." אם זה במובן השחיתות הפרטית, הציבורית, הלאומית, כל זה תמיד מעמיד אותי לפני השאלה מה היה אומר ירמיהו, איך הוא היה מגיב. מה היו עושים לו היום. בהרבה מאוד צמתים כאלה של אירועים היסטוריים שאנחנו חווים אני חש את זה. הוא היה עומד בכל הכיכרות וזועק איך אתם יכולים להמשיך כך, איך אתם יכולים להמשיך בצורה כזאת. יש בורא עולם הוא רואה אתכם, הוא יחריב את כל העולם השקר הזה שאתם יצרתם. נכון, יש לכם נכון כלכלה חזקה, יש לנו צבא חזק אבל מה שימותת אותנו זה העוול הזה שנעשה, חוסר הרגישות החברתית, המאבק נגד כל הדלים, החלשים והעניים"

אבל דווקא מירמיהו שחזה על החורבן ודברים נוראים על עם ישראל, הוא גם מצד שני מבשר הגאולה. וכך מסביר עמרני, "היישוב היהודי חזר ופרח. כבר יש נוטעים בהרי שומרון וגם בהרי ירושלים. היהודים חוזרים מכל הגלויות כמו שתיאר ירמיהו ואנחנו רואים את כל העליות הגדולות של כל הקבוצות. זאת נבואה שהגשמה בימינו מילה במילה", מסכם עמרני.