שר התפוצות עמיחי שיקלי אומר כי דאגת יהודי התפוצות מפני הממשלה הנוכחית נובעת בעיקר מקמפיין פוליטי המנוהל מתוך ישראל.
"נתקלתי בדאגה, בעיקר מאנשים שיותר מזוהים עם הקו הליברלי־פרוגרסיבי. אני מבין את הדאגה שלהם, אבל אני חושב שזה נובע בעיקר מהרבה דיסאינפורמציה. קמפיין פוליטי של האופוזיציה שחצתה קו אדום", אומר שיקלי בראיון לעיתון "ישראל היום".
לדבריו, "לא זכורה לי סיטואציה שבה האופוזיציה גייסה כוחות חיוניים של יהדות התפוצות נגד הממשלה. זה בזוי. במקום לגייס אותם לסייע במאבק נגד הגרעין האיראני, מגייסים אותם לוויכוח פוליטי בין ימין לשמאל. עם זאת, הבכירים הם אינטליגנטיים ומזהים גם שיש כאן אזעקות שווא על סוף הדמוקרטיה והפיכה משטרית - אמירות שכל קשר שלהן למציאות מקרי בהחלט".
הוא ציין כי לדעתו אין קרע אמיתי בין ישראל ויהדות התפוצות כמו שמנסים גורמים מסויימים לצייר. "נפגשתי עם גורמים חשובים ביהדות התפוצות, ואני לא מרגיש שיש קרע. ברור לי שחלקם מוטרדים, אבל בעיניי אפשר לפתור את המחלוקות. אני מסתכל על יהדות ארה"ב ומבין שאחד התפקידים החשובים זה לשמור על הדבק שמחבר את כולם. זו משימה להחזיק את העם הזה ביחד".
שיקלי מבקש גם ל קדם הסכמה רחבה והידברות גם בנושא נפיץ בהרבה שנמצא על הפרק - סעיף הנכד. "נחוצים שינויים דחופים", מבהיר שיקלי את עמדתו. "אדם שאינו יהודי, ושהזיקה שלו לישראל היא דרך הסבא או אפילו סבא־רבא, לא צריך לקבל אוטומטית אזרחות. כרגע הנושא פרוץ לחלוטין, ומותר למדינת ישראל לבקש מאדם שאינו מקיים אורח חיים יהודי בשום דרך לבצע תהליך סדור לעלייה לישראל. יש לנו בעיה חמורה כרגע, והרבה אנשים שלא צריכים להיכנס לישראל נכנסים. 40 אחוזים מהם עוזבים אחרי שהם מקבלים את ההטבות הכלכליות. מובן שמי שיש לו שורשים יהודיים ברורים, נמצא במעמד אחר לגמרי. מותר למדינת ישראל לבחון אם לאדם שמעוניין להגיע לישראל מכיוון שסבא שלו היה יהודי יש רצון להיות חלק מהעם היהודי, ואולי אפילו לעבור תהליך גיור, אם הוא בא לגור לצמיתות או לתקופה קצרה ועוד. הנתונים מחייבים התייחסות רצינית לאירוע. זה לא משחק".
"אני מעוניין לקדם את הנושא בקונצנזוס, מכיוון שמדובר באירוע מורכב. אני שואף לבצע את התיקונים בסעיף הנכד מתוך ראייה לאומית, אך בהידברות ובקונצנזוס. בעיניי, הרעיון של הנשיא לכנס ועדה כדי לבצע את התיקונים הללו הוא רעיון מבורך, ונשלב בוועדה כזו גם נציגים של יהדות התפוצות. צריך לכבד אותם ולהקשיב. בעיניי, יש ליצור תהליך סדור, כפי שמקבלים ויזה למדינות כאלה ואחרות, כדי שמי שאין לו זיקה ישירה לישראל יוכל לעלות לארץ", הוא מוסיף.
על רפורמה המשפטית הוא אומר כי יש ניסיון לא הגון לייצר סביבה היסטריה מיותרת. "ב־24 מתוך 38 מדינות ה־OECD הדרג הפוליטי הוא שממנה את הערכאה השיפוטית העליונה, ובארה"ב נשיא ממנה את השופטים בביהמ"ש העליון בכפוף לרוב בסנאט - נשיא שמרני ממנה שופטים שמרנים, ולהפך. אנחנו עושים צעד לכיוון מה שקורה בארה"ב, והאיזון קורה כתוצאה מהחלפת ממשלות".
"אי אפשר לנתק בין בית המשפט לסוגיות פוליטיות, כמו יהודה ושומרון, דת ומדינה, פליטים ועוד, ולכן האיזון צריך להגיע מכך שממשלות שונות ממנות שופטים שונים. כשאתה מסתכל כיום על ההרכב הנוכחי של ביהמ"ש העליון - הוא מייצג את מנעד העמדות בין מרצ לכחול לבן, ולא את כלל העמדות. אני לא חושב שהרפורמה המשפטית הולכת רחוק מדי בנושא הזה. בכל מדינות ה־OECD המקומות היחידים שבהם השופטים מממנים את עצמם הם טורקיה ויוון", הוא מוסיף.
לדבריו, "היו לי מפגשים שבהם בכירים ביהדות התפוצות הביעו דאגה מפסקת ההתגברות, אבל פסקת ההתגברות בכלל נהגתה בחוק חופש העיסוק על ידי אהרן ברק בכבודו ובעצמו. במדינות בארה"ב השופטים עצמם נבחרים בבחירות. ישראל מתקדמת לקיום המודל האמריקני, וזה דבר מבורך. למי שיש התנגדות לרעיון של פסקת ההתגברות, הכתובת היא אהרן ברק".
גם בנוגע לשינוי בשיטת מינוי היועמ"שים אומר שר התפוצות שיש עיוות שאותו צריך לתקן. "במדינות המערב לא מקובל שהכוח של יועץ משפטי לממשלה גובר על הכוח של השרים. תפיסת שומרי הסף התפתחה כאן כנספח למהפכה המשטרית שהתרחשה בשנות ה־90, ואני שמח שיש לי הזכות לשים קץ לאנומליה ההזויה הזו. גלי בהרב־מיארה היא הוכחה שדרוש תיקון. כשהיתה ממשלה באוריינטציית שמאל היא היתה שקטה כמו דג. לא זכור לי שהיא השמיעה את קולה בפרשת פגסוס, בפרשת הסרסור בסוהרות או כשמני מזוז רצה להתמנות ערב הבחירות ליו"ר הוועדה למינוי בכירים. וראו איזה פלא, פתאום קמה ממשלת ימין והיא ניעורה לחיים".
הוא מוסיף כי "כל ההיסטריה והדיבורים על הפיכה משטרית וקץ הדמוקרטיה חסרי שחר וחסרי אחריות. בניגוד גמור לממשלה שהיתה עד לא מזמן, שקמה בגניבת דעת ובגזל של קולות, יש כאן ממשלה לגיטימית, עם רוב של 64 ותמיכה ציבורית מאסיבית. זה מבהיל אנשים מסוימים. יש אגף בשמאל שנכנס להיסטריה ולא פועל בצורה רציונלית. אתה שומע אנשים כמו אהוד ברק שמתחילים למלמל ולקשקש על מרי אזרחי. סליחה, איפה אתה חי? גם כשהיו הסכמי אוסלו וההתנתקות הנהגת הימין הבכירה לא דיברה במונחים כאלה. בקיצון אולי, אבל לא ברמה הבכירה. חלק ממנהיגי המחאה טוענים בפירוש שהעם בחר, אבל שהוא טועה. הם לא תופסים את הקול שלהם כשווה לקול של ביטון מבית שאן או סגל מעפרה, הם רואים את עצמם כאדוני הארץ. אלו אנשים שמגיעים מאזורים מאוד מסוימים באוכלוסייה. זכותם וחובתם להביע את דעתם, אבל צריך לדעת שיש כאן פטרונות לא מבוטלת וחוסר נכונות לקבל את העובדה שיש קולות וקהלים נוספים מצד אזרחים שווי זכויות".