הנשיא דיבר מדם לבו. קולו וידיו הרועדים משהו, העידו על סערת נפשו בבואו לנסות ולהציל את החברה הישראלית מידי קיצוניה. דבריו על מערכת המשפט כמו גם הנקודות שהעלה כבסיס למשא ומתן בין הממשלה לאופוזיציה ולמערכת המשפט, הכירו בכאבי שני הצדדים ובצורך בשינו באיזונים בין הרשויות.
הנשיא גם הניח על השלחן הצעות קונקרטיות, ומועילות. אל קולו של הנשיא הצטרפו בימים האחרונים מאות אלפי ישראלים, שהשמיעו קול ומיליונים רבים שקולם לא נשמע, אבל כולם מבקשים דבר אחד: לדבר ולהתפשר.
למרות שכל צד, מקדמי הרפורמה המשפטית ומתנגדיה משוכנע ברוע כוונותיו של הצד האחר, הנשיא בחר בדרך אחרת. הוא פנה לישראלים וקרא להם לתת יותר אמון באחיהם הניצבים מן העבר השני של המתרס ולגלות לפחות מעט אמפתיה לתחושותיהם ומחשבותיהם. ממתנגדי הרפורמה הוא ביקש להכיר בתחושת העוול המתמשכת שחווים רבים מתומכי הממשלה והימין, שלאורך שנים חשים מודרים מהיכל המשפט ונרמסים על ידו. לתומכיה ומקדמיה של הרפורמה בנחישות בממשלה, הוא קרא להכיר בסכנה שרואים רבים, בישראל ובעולם להמשך היותה של ישראל דמוקרטיה של ממש אם כל רכיבי הרפורמה המוצעת אכן יתקבלו.
החלק המשמעותי והמהותי לא פחות בנאום היה ההצעות הקונקרטיות שהניח הנשיא על השלחן, כבסיס למשא ומתן בין הצדדים. הצעת הממשלה, כפי שהיא מקודמת כעת בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יוצרת אפשרות לשליטה מוחלטת של הממשלה והכנסת בכוח השלטוני. ללא בלם מובנה מפני החלטותיה, של הממשלה, אף שזו נבחרה על ידי רוב העם, אנו עלולים להיקלע למצב של עריצות הרוב. הצעותיו של הנשיא מכירות בסיכון הזה ומציעות לו שורה של פתרונות, בראשם, חקיקת חוק יסוד: חקיקה והסדרת הדרך בה ניתן לחוקק חוק יסוד לעומת חוקים רגילים. על פי הצעת הנשיא החוק גם יעניק סמכות לבית המשפט העליון לבקר את חוקיה של הכנסת, אך בהרכב מיוחד.
אלו מול אלו, הנשיא מכיר גם ברצונם של מבקשי הרפורמה לשינוי. על כן הוא מציע כי פסילת חוקים בבג"ץ תעשה ברוב מיוחד; כי תחוקק גם "פסקת התגברות" כזו שתאפשר לכנסת, ברוב משמעותי שייקבע, להתגבר על החלטות לפסילת חוקים של בית המשפט העליון. חשוב מכך, הנשיא מציע צמצום משמעותי בעילת הסבירות, אותה עילה בה השתמש בג"ץ לאחרונה למשל בפסילת מיניו של דרעי לתפקיד שר. על פי הצעתו השימוש בעילה יוגבל רק להחלטות של דרג ממונה אך לא לאלו שמקבל הדרג הנבחר. הנשיא, שעמד בדבריו על ההומוגניות של בית המשפט העליון לאורך שנים ארוכות, הציע גם את השינוי שהוא אולי המשמעותי ביותר במסגרת הרפורמה: דרך בחירת השופטים. גם כאן הוא הציג מתווה פשרה שייתן למקדמי הרפורמה הרבה ממבוקשם, גם אם לא את מלא תאוותם.
בין אלו ממפגיני קפלן, המתנגדים לכל שינוי בקוצו של יוד במערכת המשפט ובין מובילי הרפורמה שמבקשים לשנות כמעט את כל המבנה החוקתי של ישראל ולתת בידיהם את מלא הכוח יש מכנה משותף רחב. אלו גם אלו גורסים הכל או כלום. שחור או לבן. הנשיא, ועימו ישראלים רבים, סבורים אחרת. הם מחפשים פשרה. מתווה הנשיא אינו מושלם גם בעיני. אבל יש בו פתח משמעותי מאוד לשינוי מהותי של מערכת המשפט. חשוב מכך, גלומה בו האפשרות לעצור את שתי הרכבות הדוהרות זו לקראת זו להתנגשות וודאית. להביא לדיון משמעותי ומעמיק בהסדרים החוקתיים שאם יתקבלו בהסכמה רחבה יקבעו את כללי המשחק השלטוניים לשנים הבאות. וחשוב מכך, לאפשר לנו את המשך הקיום המשותף מתוך חוסן ואחווה.
--
ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס'. ספרו "לא אהבנו מדי" יצא לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים".