שוב חיילנו מסכנים עצמם למען כולנו ופועלים בלב אזור עוין וחמוש היטב. ושוב מזכירים לנו שזה "ערב הרמדאן", ואולי אין זה הזמן , צריך להיזהר ולהתחשב.
מתי בעצם אנחנו לא ערב הרמדאן? הרמדאן חל השנה בדיוק בעוד חודש יום חמישי ר"ח ניסן 23 למרץ (יכול לזוז יום אחד) אבל כבר חודש אני שומע מומחים ממערכת הביטחון מזהירים מפעילויות של משילות "ערב הרמדאן"!
יערה שפירא בכאן 11 דיווחה כבר לפני כמה שבועות על דחיית פינוי חאן אל אחמר שוב בהקשר של הרמדאן: "נתניהו הבטיח לשר לביטחון לאומי כי המאחז יפונה טרם הגשת התשובה לבג"ץ, אך לא נקב במועד. הגורמים לדחייה - בלינקן והרמדאן".
בהלכה למדנו שעוסקים בהלכות החג שלושים יום לפני החג. אבל לא שמענו על 60 יום לפני החג. ובטח לא הלכות כגון אלו של הרמדאן.
איך הרגלנו את עצמנו, ודרך פחד עצמי הרגלנו גם את אויבנו שתקופת הרמדאן זה תקופה שאנחנו חייבים להוריד את הראש כי מצופה מבני דודנו להיות אלימים ורצחניים. כאילו- זה מה שמצופה מהם?!
אני שומע "מומחים" הדנים על הצורה בה עלינו לנהוג כלפי האוכלוסייה המוסלמית שבתוכנו ולא מאמין למשמע אוזניי על רמת הדיון והתייחסות המגוחכת הזו? כל ההחלה והזהירות המיוחדת והתחשבות... בלי להרגיש שאנחנו חלילה מזמינים את הפיגועים, כי זה מה שמצופה מאיתנו ומהם.
"צריך להיזהר בתקופה זו", אהה, כי שאר השנה אין לאויבנו מוטיבציה לפגוע בנו. אהה, כי יש הסכם של "פוס" בתקופה זו ולא צריך לחשוש, ואין צורך לצאת למבצעי מנע, לשמור על ביטחוננו בתקופה זו, או שעלינו להוריד את הראש ולהחיל פחד וחשש מצד אויבינו....
מה בעצם השם הזה "הרמדאן"? אפשר למצוא על כך בויקיפדיה:
"מקור השם "רמדאן" בשורש הערבי "ר.מ.ץ'." ( ر.م.ض.), הקרוב למילה העברית "רמץ" - "חום לוהט". נראה שחודש זה חל בשיא הקיץ בתקופה שקדמה לאסלאם, שבה היו מעברים את השנה."
החודש הזה מטייל לנו על לוח השנה וכבר לא חל דווקא בקיץ אבל הקטע הזה של "חודש לוהט" נשאר על כנו. כך כנראה כולנו מצפים ממנו.
כיצד בעצם אמור להראות חודש זה? מצאתי באתר האינטרנט של מעריב טקסט שאינני יודע מה מקורו, והוא מועתק מאתר לאתר:
"כמו יום כיפור אצל היהודים, עבור המוסלמים זהו חודש של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, צניעות ואיפוק, כפרה על עוונות, עשיית מעשי חסד והזדהות עם הרעב והקושי שהוא מנת חלקם של עניים או בעלי מצוקה שאין להם מה לאכול."
שמעתם? "כמו יום כיפור אצל היהודים" . זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב. מישהו יכול למצוא מקום באיזה שהוא מקום בעולם שמזהירים מפני אלימות היהודים ביום כיפור, או בחודש תשרי או בעשרת ימי התשובה?
(כן, אני נזכר. פעם הזהירו מפני קבוצת הבייבסול של ה"דוג'רס" שאולי יזרקו על הקבוצה היריבה ממינסוטה קניידלך במקום כדורים, בדיחה על כך שהכוכב היהודי שלהם, סנדי קופקס, סירב לשחק במשחק הראשון של הגמר בהיותו חל על יום כיפור).
איך קרה שחודש של "צניעות ואיפוק" נהפך להיות חודש בו מצפים מהמוסלמי להיות אלים ואכזרי?
זה ענין שהתפתח עם השנים ונהפך להיות תירוץ לרצחנות. באתר ערוץ "אל-ג'זירה" למשל פורסם לרגל חודש הרמדאן מאמר מאת עדנאן אבו עאמר (מרצה פלסטיני למדעי המדינה באוניברסיטת "אל-אומה" בעזה) בו הסביר כי חודש הרמדאן נתפס כחודש הג'יהאד והניצחונות בהיסטוריה של האסלאם וכי ארגוני הטרור הפלסטיניים, מנצלים את האווירה הרוחנית-דתית של חודש הרמדאן ואת מורשת הקרבות והניצחונות בהיסטוריה של האסלאם שהיו במהלכו, כדי לעודד פעילות ג'יהאדית מואצת של פיגועים והתקפות נגד יעדים ישראלים.
אני זוכר כותרת באתר nrg מלפני חמש שנים (25 ליוני 2017): "1,600 הרוגים ב-174 פיגועים: סיכום רמדאן מדמם".
שם בכתבה מציינים כי בשנה זו היה "יחסית שקט" אצלנו, אבל סביב העולם היה אלים: "חודש הרמדאן השנה היה שקט יחסית מבחינה ביטחונית בישראל, כאשר למעט הפיגוע בשער שכם בו נרצחה לוחמת מג"ב הדס מלכא, לא התרחשו אירועים ביטחוניים משמעותיים, (מה זה "משמעותי" בעיני האתר? אינני יודע) אך ברחבי העולם - ובמיוחד באזור המזרח התיכון ובאפריקה - נרשמה עלייה גדולה בכמות התקפות הטרור שבוצעו על ידי ארגונים אסאלמים או מחבלים ממוצא מוסלמי ובכמות הקורבנות של פיגועי טרור אסלאמי".
מדי שנה אני שומע על אזהרות מפני חודש זה, ועל הקלות שיש להקל על הציבור המוסלמי לקראת ובמהלך חודש זה. מדי שנה אני שומע סיכומים בסוף החודש על כמה היה אלים יותר או פחות השנה. שמעתי מפקדי משטרה או שרים מתגאים על כך שהשנה היו "רק" כך וכך פיגועים ורציחות בחודש זה.
אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם במדינות ערב היו היהודים פוגעים בשכניהם בחודש קבוע מדי שנה או בכל ארץ אחרת. מה היה קורה לנו שם?
איך קרה שאנחנו במדינה שלנו מסכימים לקבל את ההתנהגות המטורפת הזו מדי שנה? כאילו שזה מה שמקובל ומצופה. עד מתי נקבל על עצמנו את גורל חודש הטירוף הזה כמובן מאליו שמצופה מאיתנו להחיל את רגשי האלימות של חלק לא מבוטל של האוכלוסייה המוסלמית בתוכנו?
נכון, כשאנחנו נחסל מחבלים מסוכנים, הם ינסו לנקום. ואם נהרגים יותר ממחבל אחד או שניים נצפה שוב לשיגורים מעזה. צריך להבין שאנחנו במלחמה כבר עשרות בשנים ויש לנצח בה.
יש מחבלים? לחסל (ב"ה הצבא נחוש ומקצועי ופועל היטב) שגורים מעזה? להיות נחושים ולהכות בהם בעוצמה, עד שלא יעזו לסכן את תושבנו בדרום. אבל "להחיל" ולקבל כנורמה? חלילה.
אולי הגיע הזמן להחליט מראש שאת אלו המוסלמים שיכבדו את החג שלהם ואת חודש "הצניעות והאיפוק" חודש של "התבוננות פנימית" נכבד ובהם נתחשב, אך לאלו המבקשים להפוך חודש זה לתירוץ להוצאת כל המידות האכזריות והשנאה שבהם אל הפועל – דמם בראשם ונבהיר שאין מקום להם ולמחנכיהם ולמנהיגיהם הדתיים, בתוכנו.
הברכה הנהוגה אצל המוסלמים בחודש הרמדאן היא "רמדאן כרים" (כרים=מבורך, או נדיב), שאמורה להיות ברכה מקבילה ל"חג שמח" אצלנו היהודים. נו, שוין.
אני מאחל לעצמנו ומצפה מאיתנו, כולנו, ובמיוחד ממנהיגנו ואנשי הביטחון שלנו (והלוואי שיכלתי לצפות גם מהתקשורת הישראלית) שאכן נדאג שחודש זה יעבור בשלום ובשמחה, נתגבר על כל המחלוקות שבתוכנו ונלך קוממיות בארצנו.