השנה היא 2030. ראש הממשלה לשעבר, יריב לוין, שעל שמו כונתה המהפכה החוקתית השנייה, יצא אבל וחפוי ראש מלשכתו המרווחת וצעד אל עבר לשכת יושב ראש האופוזציה בפינת מבנה הכנסת; בעוד בכיסא ראש הממשלה במליאה התרווח לו חבר הכנסת הטרי והמצונן אביב כוכבי.
כמו ב-1992, בחירות 2030 התאפיינו במריבות קטנוניות בין מפלגות הימין - האחת טענה שהשנייה לא מספיק עוצמתית, השלישית זעקה שהרביעית לא מספיק מזרחית, והחמישית והשישית התחרו על קולות תת-המגזר-החרדלי-התורני-הנוטה-לתורת-ארץ-ישראל-אבל-לא-לזו-של-מרכז; וכולן ביחד שרפו מאות אלפי קולות.
כמו בבחירות 2021, גם הפעם נוצר רוב אד-הוקי שהתפרש מאביגדור ליברמן דרך גנץ ולפיד (ששוב לא יהיו ראשי ממשלה) ועד ל"איחוד מפלגות השמאל המתחדשות פלוס" בראשות יריב אופנהיימר ולוסי אהריש. אלא שלראשונה בתולדות המדינה, נשענה הקואליציה כולה על "הרשימה המשולבת והמלוכדת", מפלגה של 17 מנדטים מערביי ישראל בראשות אחמד טיבי וסגנו הממורמר איימן עודה. המפלגה החליטה להישאר מחוץ לקואליציה ולהימנע בהצבעה, וכך קמה ממשלת מיעוט של גוש השמאל-המרכז.
כצעד ראשון נשאה הקואליציה החדשה עיניה אל הוועדה לבחירת שופטים. יו"ר מפלגת העבודה החדשה, שרת המשפטים סתיו שפיר, הציעה להביא לוועדה את אישי הציבור אסתר חיות, לשעבר נשיאת העליון, ואהרון ברק, היום בן 94 אך מוחו עדיין חד כתער.
אליהם הצטרפו נציגי הקואליציה, יושבי הראש המשותפים (והלא מרוצים) של מפלגת מרצ המומרצת, יאיר גולן זהבה גלאון, ושלושת נציגי הממשלה - שר הביטחון אמנון אברמוביץ, שר הקליטה אביגדור ליברמן ושר התקשורת החופשית והקומיקס יאיר לפיד, כמו גם שלושת שופטי העליון האחרונים שעוד נותרו מימי מהפכת ברק. לנציגת האופוזיציה דרך אגב נבחרה שרת הביטחון לשעבר מירי רגב.
יחד החליטה הוועדה, על סמך התיקון השלישי למהפכה החוקתית השנייה, למנות לנשיאת בית המשפט העליון את עורכת הדין לאה צמל.
"לאה צמל?!" הזדעק יו"ר האופוזיציה ותלש את השערה המאפירה האחרונה שעוד נותרה לו. הוא כבר הספיק לראות בעיני רוחו איך פעיליו נאמניו מתנועת "לו רק תחפוצו" יגישו בג"צ נגדה בטענה שתמכה במחבלים, אך יועצו הפוליטי הנאמן הרב אריה דרעי, שמינויו לשר בוטל עוד לפני שצמל התיישבה על כיסא העור הסינטטי שלה, קטע את חוט המחשבה שלו: "לפני שאתה מתחיל להציע רעיונות, אני רק מזכיר לך שביטלנו את הסעיף על תמיכה בטרור לבקשת חברינו מעוצמה יהודית..."
למרות זאת, תנועת "לו רק תחפוצו" החליטה להגיש בג"צ נגד הצעת החוק הראשונה של הקואליציה, שכונתה "הצעת חוק לעדכון הסמל, הדגל וההמנון", ואשר ביקשה להתאים את הסמלים הלאומיים למאה ה-21: הדגל יעבור לצבעי הקשת, הסמל לחד קרן תלת-מגדרי, וההמנון לשיר "עטור מצחך", אם כי בעיבוד אוריינטלי. טענתם של המגישים הייתה שהחוק החדש סותר את חוק יסוד הלאום, הקובע שלעם היהודי הזכות הבלעדית להגדרה עצמית במדינת ישראל. אלא שהרכב השופטים שבחרה צמל קבע שלא רק ש"חוק העדכון" הוא חוקתי בעליל - הם אף הגדילו לעשות וביטלו בהינף יד את חוק הלאום באמצעות התגברות פנימית של 102% מהשופטים.ות.
לאחר מכן הגיעה הצעת החוק השנייה, "תוכנית ההתכנסות עמוק פנימה", שחלה בהתאם לשטחי הסכם החלוקה של 1947 ועל בסיס תוכנית נשיא ארה"ב הישיש ברני סנדרס לשלום צודק ולצדק של שלום. שוב מצאו עצמם ציבורים שלמים נעדרי כוח פוליטי מול חומה בצורה בצד הסעד המשפטי: בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה את טענת התושבים לאי סבירות קיצונית בפינוי של ארבעה מיליון תושבים למעברות זמניות, בתואנה שעילת אי הסבירות בוטלה כבר מזמן, ושמדינה נאורה כמו ישראל.ה אינה יכולה להחזיק בשטחים עם מיליוני אזרחים החיים תחת כיבוש שלא על פי הדין הבין-לאומי הקדוש.
הצעת החוק השלישית, "פרוגרס לכתחילה", שהגדירה חובת השתתפות במצעדי גאווה, חובת ישיבה של גברים חרדיים לצד נשים חילוניות במטוסים, חובת נסיעה באוטובוסים בשבת וחובת הריסת כל המחיצות בבתי הכנסת ובכותל המערבי - יצאה גם היא לדרך.
כל השביתות וההפגנות של הציבור האמוני לא עזרו - הפוליטיקאים בקואליציה מלמלו שמדובר בהמון מוסת ובוגדני שמקבל כסף מסעודיה ומנסה להגן על אליטות ישנות שאיבדו מכוחן, ובית המשפט העליון, ששופטיו נבחרו בידי הקואליציה החדשה, לא התערב כדי להגן על זכויות הקהילות והמיעוט כי "בדמוקרטיה הרוב קובע, ומשאל העם כבר היה באחד בנובמבר אז הנה לכם".
האופוזיציה ניסתה לפנות בדרך אחרת - המשנה לראש הממשלה והשר לענייני טוהר המידות אהוד אולמרט שוב בנה בטעות שכונה בירושלים (שמעמדה שונמך בידי הקואליציה לדרגת "בירה היסטורית בלבד") תוך עקיפת נהלים, מתן שוחד לשוטרים וקבלת עוד יותר שוחד בעצמו; כך נחשף מהקלטות שהודלפו בידי עוזרתו, שלי צעירי, אל חשבון הטיקטוק שלה.
ראשי "פורום שיר השירים" החליטו להגיש נגדו תלונה בתקווה שטחנות הצדק יטחנו לו את הצורה מחדש, כי שוחד נשאר שוחד. אלא שמח"ש, הכפופה לשרת המשפטים שפיר, בדיוק לא קיבלה את הפקס; והמשטרה, הכפופה לשר הפנים עופר כסיף, בדיוק הייתה עסוקה בהתפרקות מנשקה והעברתו לאחים ולאחיות במדינת פלסטין בהוראת השר. לבסוף הגיעו העותרים אל שערי בית המשפט העליון, שם אמר להם בפשטות השומר בכניסה - "אה, לא שמעתם? כבר לא הכול שפיט."
ראש האופוזיציה הסתכל על כל הבלאגן והיסס. כמה דקות לאחר מכן, לוין סופסוף התחיל להבין.
החכם עיניו בראשו, ואיזהו חכם הרואה את הנולד. דרושים איזונים ובלמים. דרושה רפורמה ברפורמה.