אנרכיה זה רע, לקיחת החוק לידיים זה רע מאד. אבל את מה שעשו המתיישבים שממאנים לעלות על יצועם כרגיל כאשר שני בחורים תמימים נורים ברכבם מטווח אפס, היה צריך צה"ל לעשות, וכבר ממזמן.
ולא, אין הכוונה שצה"ל צריך להבעיר חנויות ומכוניות. צה"ל צריך, עם כל מערכת הביטחון והדרג המדיני, להשתחרר מתפיסת ההגנה ולעבור להתקפה, מיגור והשמדה.
את מה שהבנו מזמן, רבים מתעצלים וממאנים להפנים: שיטת הפינצטה נכשלה. המבצעים ההירואיים ללכידת פצצות מתקתקות בתוככי ג'ינין ושכם מעידים על יכולת מודיעינית מדהימה ואומץ של לוחמי הימ"מ והיחידות המיוחדות. אבל עם כל הכבוד, עם פינצטה מוציאים מוגלה, לא גידול סרטני. מי שרוצה לעקור שדה עשבים שוטים לא משתמש בכפפות, אלא מעלה שופל על השטח והופך אותו לכל ארכו ורחבו.
שיטת הפינצטה לא יעילה, והיא בעיקר מתישה ומתסכלת: היא מתישה את מאות הלוחמים, אנשי המודיעין וקציני המבצעים שמקדישים יום אחר יום כדי לאתר ולתפוס עוד אחד ועוד אחד. היא מתישה מאות שוטרים ולוחמים במאמץ מטופש להרוס חצאי קומות או חדרים בבנייני מגורים, כדי שלא לפגוע חלילה בדירות סביב, היא מתישה את עם ישראל שרואה יום אחר יום את בניו נפגעים, ללא כל אופק לשינוי.
שיטת הפינצטה לא מרתיעה. להפך – בתורת המלחמה של המזרח התיכון היא בעיקר מלמדת על חולשה, כי המרחם על אכזרים מתאכזר על רחמנים, ויותר מכך ובעיקר מגלה רכות מול אויב אכזרי שמבין רק כח ועוצמה, מזלזל בזה שיש לו כח אבל פוחד להשתמש בו.
שיטת הפינצטה – לכידת מחבלים בודדים ושמירה על הצירים כדי לשמור על 'מרקם חיים' היא זו שהביאה את צה"ל בשנים האחרונות לקצה גבול היכולת – לוחמים חבושי קסדות מוצבים בכל צומת, בכל עיקול או אתר מועד לפורענות – מגוננים על עצמם בבטונדות ומגדלי שמירה. לוחמים טוחנים עמדות שעות על גבי שעות ובלילה יוצאים למבצעים חטיבתיים כדי להוציא שני מחבלים מעומק השטח. זה מתסכל ומתיש, וזה לא יכול יותר להמשך.
מי שרוצה לטפל בטרור צריך לכבד אותו: לפעול נגדו כמו שמטפלים באויב, ביד חזקה ובזרוע נטויה ונחושה. אם חווארה הפכה כבר שנים ארוכות למוקד זריקת אבנים ורצח יהודים, אין צורך בשריפת מבנים וחנויות, יש צורך, וצה"ל יודע לעשות את זה בקלות, לגלח את כל הבתים הסמוכים לציר, ולאפשר תנועה נורמלית ובטוחה בציר היותר מידי מועד הזה.
אין דבר כזה מחבל בודד, זו תיאוריה שהמציאו אלו שמאסו והתייאשו מניצחון צה"ל וריבונות ישראל בארצו, אנשים ששבויים במוסר מעוות לפיו למשפחתו, לחבריו ולסביבתי של המחבל אין אחריות על מעשיו. ענשיה קולקטיבית היא פעולה לא נעימה, אבל היא שיטה שעובדת, שמרתיעה, שמראה לצד השני שבאנו לכאן כדי להכריע וכדי לנצח.
ועוד משפט אחרון. אויב הוא אויב הוא אויב – הוא אויב כשהוא זורק אבן בדיוק כמו שהוא אויב כשהוא זורק בקבוק תבערה או משתמש בנשק חם. וכנגד ולהבדיל, ואת זה חייבים לזכור בעת המתוחה והכואבת הזו - אח הוא אח הוא אח. גם אם הוא מעצבן, הוא אח. אחינו – כל אחינו בית ישראל, גם אלו שבימים האחרונים מכריזים שהם אינם רוצים להיות אחינו - אחינו הם. אנחנו לא נוותר על אחינו בשום צורה ואופן, גם אם כמה מהם יעשו הכל, יטענו ויכריזו שאינם אחינו יותר, בכל זאת – אחים אנחנו ואחים נשאר.