ההצהרה החריגה מאוד שפרסמו 120 מנהיגים יהודיים אמריקאים הקוראת להחרים את סמוטריץ' היא נקודת שפל חדשה ביחסים בין הממשלה לקהילה היהודית שם. שפל דומה נרשם גם ביחסים עם הממשל.
סמוטריץ, שיחד עם בן-גביר הוא הסמן הקיצוני של ממשלה הוא המטרה הקלה. אבל המסר שלהם מיועד לממשלת ישראל ולעומד בראשה. התמיכה שלנו בישראל והנכונות שלנו להכיל את מדיניותה משמעותית ואיתנה, אבל יש דברים שגם אנחנו לא נוכל להסכים איתם.
בחודשיים האחרונים מאז הקמת הממשלה ועם הקידום האגרסיבי של המהפכה המשפטית הקהילה היהודית בארה"ב נמצאת במבוכה קשה. כדי להבין את המצוקה של הקהילה היהודית צריך לראות את הדברים בהקשר רחב יותר. נתוני היסוד הם שרוב מוחלט של הקהילה היהודית (הלא חרדית) בארה"ב היא ליבראלית, ותומכת פוליטית במפלגה הדמוקרטית ובערכיה.
עד לפני כמה שנים היהודים היו במרכז הקונצנזוס האמריקאי והביקורת עליהם באה מהשוליים הגזעניים מימין ופה ושם גם משמאל. אבל טראמפ, ההקצנה הפוליטית בימין ובשמאל ופוליטיקת הזהויות האמריקאית שלא קשורים ליהודים או לישראל, קלעה את היהודים למצוקה קשה.
בגללה, הם הפכו להיות חלק מהכוח הלבן העשיר והמדכא את האפרו-אמריקאים, בלי קשר למה הם אומרים או עושים. בנוסף, הצלחת הפלסטינים ליצור זהות ביניהם לבין האפרו-אמריקאים ובין ישראל ללבנים המדכאים (Black Live Matter=Palestinian Live Metter), הופכת הזדהות עם ישראל ותמיכה בה להוכחה לתמיכה בדיכוי.
הממשלה החדשה בישראל החריפה את הקושי של היהודים בתמיכה בישראל בכמה היבטים. בעיני רוב האמריקאים, בן-גביר וסמוטריץ מקדמים אידיאולוגיה גזענית הנכונה לפגוע בזכויות המיעוט הערבי, ולפעול באגרסיביות למימוש שליטתה של ישראל ביהודה ושומרון. היהודים האמריקאים, הרגישים מאוד לגזענות ומתנגדים באופן מתמשך למדיניות ישראל ביו"ש רואים בצירופם לממשלה לגיטימציה לכל מה שבעיניהם נראה שלילי ומסוכן עבור ישראל. אל אלו נוספה הדהירה של הממשלה לקידום המהפכה המשפטית.
על פי הבנתם של היהודים בארה"ב את המציאות הישראלית, אם הרפורמה הזו תעבור כפי שהיא מוצעת כיום ישראל לא תהיה עוד דמוקרטיה ליבראלית. אם כך יהיה, הרצון והיכולת שלהם להזדהות עם ישראל שערכיה שונים באופן משמעותי מאוד מהליבה הערכית שלהם, ובכמה היבטים מתנגשים איתה חזיתית, תהיה מוגבלת מאוד במקרה הטוב.
הקריאה התקדימית של 120 מנהיגים יהודיים מעומק המיינסטרים היהודי להחרים את סמוטריץ' בשל התבטאותו החמורה היא שיא בהתבטאויות ביקורתיות של מנהיגים יהודיים בארה"ב נגד הממשלה הנכנסת. קדמו לה קריאות חריגות של מנהיגים יהודיים משמעותיים ומתונים מאוד, כמו אייב פוקסמן, המנכ"ל המיתולוגי של הליגה נגד השמצה ואריק גולסדטין, מנכ"ל הפדרציה של ניו-יורק, הפדרציה הגדולה והחזקה בארה"ב המבקרות בחריפות את המהפכה המשפטית. בשיחות פרטיות מנהיגים יהודיים מביעים מצוקה גדולה. הם אוהבים את ישראל ורוצים בטובתה ובקשר עימה ועם ממשלתה, אבל מרגישים שהם לא מסוגלים להפטיר עוד כאשתקד.
קשה להפריז בחשיבות הקשר שיש עבור ישראל, ערכית ואסטרטגית עם הקהילה היהודית בארה"ב. כלכלית התמיכה שלהם בישראל כבר אינה חיונית, אבל התמיכה שלהם, באמצעות AIPAC ובדרכים רבות אחרות בישראל ובקיומה הם לא פחות ממשענת אסטרטגית עבור מדינת ישראל. לנוכח גל טרור ואפשרות מרחפת תמידית לעימות נוסף בזירה הפלסטינית, הצורך במטריה מדינית מארה"ב, רק גובר.
בעיתות שלום ומלחמה לקהילה היהודית שם יש תפקיד משמעותי ביצירתה. נכון, ישראל אינה קולוניה של ארה"ב וחובתה לנהל את האינטרסים והמדיניות שלה בעצמה. נכון היהודים הללו לא חיים כאן ולא סובלים מטרור אבנים בדרך הביתה. ועדיין, היכולת ליישם מדיניות ובכלל זה להיאבק באופן אפקטיבי בטרור, מצריכה התבוננות בתמונה הגדולה, ושם לקהילה היהודית בארה"ב ולממשל האמריקאי יש תפקיד מכריע עבור ישראל, שחייבים להפנים אותו ולהתחשב גם בהם.
ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס'. ספרו "לא אהבנו מדי" יצא לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים".