
בתחילת השבוע נפרד עם ישראל מאחד מענקי הרוח הגדולים בדור האחרון – פרופ' שלום רוזנברג ז"ל. פרופ' שלום, או בפשטות – 'שלום', היה נאה לשמו ושמו היה נאה לו.
כל חייו צעד בעקבות דמותו של אהרן הכהן – אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. כמה סמלי הדבר שבמוצאי שבת פרשת תצוה, בה דמותו של אהרן הכהן ובגדיו נמצאים במוקד, הסתלק לבית עולמו, בימים בהם הדבר שאולי חסר לנו יותר מכל הוא שלום.
מפגשים רבים היו לי במהלך השנים עם פרופ' שלום. בכל מפגש זכיתי לקבל נקודת מבט חדשנית וייחודית על תורתנו, על עם ישראל ועל האנושות. הכל היה ספוג תמיד הומור, חיוך, שמחה, רוחב דעת, אהבת אדם ומעבר לכל – יראת שמים.
לפני מספר שנים, כחלק מעבודה על הכרך השני של כתב העת 'מעשה חושב', פנינו לפרופ' שלום, בבקשה שיכבד אותנו במאמר מפרי עטו, בנושא יחס היהדות לערך השוויון. בקשתנו נענתה בחיוב וזכינו למאמר שכדרכו – מעמיק ומאיר את הסוגייה בשלל דרכים – מבית ומחוץ.
כאשר הגעתי לביתו לתת לו עותק מהספר עם מאמרו, אני זוכר כמה עודד אותי להמשיך במלאכה וכמה העניק לי את התחושה שהעיסוק בהעמקה בעולם המחשבה היהודי, ברצינות וביסודיות, הוא עניין חשוב וחיוני. והכל בשיא הפשטות והחיבה. עם המבטא האופייני שהוסיף לאישיותו החמה והלבבית עוד חמימות דרום אמריקאית.
בדברים הבאים אבקש להציג יסוד מרכזי ממאמרו (על עקרונות המוסר היהודי 'ואהבת לרעך כמוך' – אוניברסליזם ושוויון), שמשקף, כך נדמה לי, את דרכו בחייו ושנוגע גם לפרשת השבוע ולמאבק הפנימי שמתחולל בימים אלה במדינה.
עיקרון ההידמות
בתקציר המאמר כתב פרופ' שלום את המילים הבאות: "המוסר היהודי הקלאסי בנוי כבניין בן שלוש קומות. שתי הראשונות מתוארות במחלוקת קלאסית: 'ר' עקיבא אומר: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה', זה כלל גדול בתורה' – זאת הקומה הראשונה. 'בן עזאי אומר: 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם', זה כלל גדול מזה' – זאת הקומה השנייה. ומעתה לעיקרון שלישי – ההליכה בדרכי ה'. בעיקרון זה בא לידי ביטוי האוניברסליזם הרחב ביותר".
וכך סיכם את חלקו הראשון של המאמר: "לכלל הראשון ('ואהבת לרעך כמוך'), הפורמלי ביסודו, והקובע שוויונות גרידא, מוסיף הכלל השני ('זה ספר תולדות אדם') גבולות מוסריים תכניים המגינים על כל אדם, מעין זכויות שאין אנו יכולים לפגוע בהן. יש לכבד את הזולת, לא רק בגלל שהוא כמוני, אלא בעיקר בגין העובדה שהוא נברא כמוני בצלם א-לוהים".
כעת, פנה להציג את העיקרון השלישי, והחשוב מכל לדעתו: "עיקרון נוסף שלא הובלט לדעתי די צרכו, משלים את הכללים האלה, ולדעתי עומד מעבר לכללים האחרים. את העיקרון הזה – שאפשר לכנותו 'עיקרון ההידמות' – ניסח הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה ח'):
"הוא שציוונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת והוא אמרו "והלכת בדרכיו" (דב' כח ט). וכבר נכפל זה הציווי אף ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה חנון, מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד וכבר נכפל זה העניין בלשון אחר ואמר "אחר ה' א-להיכם תלכו" (דברים יג ה) ובא בפירוש שרצה לומר ההידמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהם הא' יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב".
וכך כתב פרופ' שלום בהמשך: "ההליכה בדרכי ה'... יוצרת מערכת מוסרית המבוססת על עיקרון אישי, ההידמות לא-ל. 'והלכת בדרכיו' הוא כלל מוסרי רחב... שהרי הקב"ה מיטיב לרעים ולטובים גם יחד. לדעתי, הרמב"ם הכיר במפורש בכל ההשלכות המוסריות של השימוש בכלל ההידמות לא-ל, מעבר להגבלות החוקים האחרים.
"הוכחה זו מצויה בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (י יב): אפילו הגויים צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם עם כל עניי ישראל, מפני דרכי שלום. הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהילים קמה ט), ונאמר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז)".
והמשיך: "המובאה מתהילים לגבי דיון זה היא תוספת והיא מוכיחה עד כמה ההידמות לא-ל, מהווה עיקרון מטא-הלכתי מובהק בהשקפתו של הרמב"ם, שתוקפו מעבר לכל ההגבלות החלות על הכללים האחרים".
מתווה פרופ' שלום
לאחר חטא העגל, במעמד "נקרת הצור" (שמות לג, יב-כג) מתואר שיח בין ה' למשה רבנו ובו מבקש משה לדעת את דרכי ה': "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה" (שם, לג, יג). במורה הנבוכים (א, נד) מפרש הרמב"ם את ההתגלות בנקרת הצור, ומבחין בין "השגת עצמו יתעלה" כלומר "הראני נא את כבודך" (שמ' לג יח) לבין השגת הנהגת ה' את העולם: "הודיעני נא את דרכיך" (שם יג). הנהגה זו זהה עם תוארי הפעולה: "הם הם הפעולות הבאות ממנו יתעלה והחכמים יקראום מדות".
העיקרון אותו מלמד הרמב"ם הוא שעל האדם לנהל את מעשיו בחייו כמו הדרך שבה ה' מנהל את מעשיו וכך גם יוכל האדם להיפגש עם הנהגת הבורא בחייו.
וכך חתם פרופ' שלום את מאמרו: "נראה לי שעצם המטפורה "והלכת בדרכיו" מלמדת אותנו רבות. בכל סיטואציה מוסרית אנו מצויים בפרשת דרכים. "והלכת בדרכיו" מלמד אותנו שבאחת מדרכים אלו הלך הקב"ה, ועלינו ללכת אחריו... ישנן דרכי א-לוהים וישנה דרך ארץ. זוהי הדרך שבה האנושות והטבע חייבים להתנהג וזוהי הדרך שקדמה לתורה".
ובהקשר לוויכוחים הציבוריים המתנהלים בימים אלה סביב הרפורמה המשפטית, אמר פרופ' שלום פעם שהחזון שלו הוא: "שאם אתה מוכן לשבת ולשמוע את המתנגד שלך – אתה אף פעם לא תוכל לשנוא אותו". ואולי זה המתווה הנחוץ כיום להשבת השלום בתוכנו. ועד אז – שנזכה ללכת בדרכי שלום.