חג פורים הוא חג מתעתע. נראה כמו שהבילבול הוא חלק מהחג, זו הרי אחת מהמצוות שלו 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'.
אנו קוראים במגילה סיפור על העם היהודי שעומד בפני גזירת שמד וניצל ברגע האחרון. סיפור כמעט הוליוודי, עם נבל מושלם, נסיכה מהאגדות והצלה של הרגע האחרון. אך מתחת לפני השטח סיפור המגילה כולו מסתיר מסר על חיי הקהילה היהודית בתפוצות.
התנ"ך מלווה את עם ישראל מרגעי הולדתו כעם ביציאת מצרים, צועד איתו את צעדי האמונה הראשונים במדבר, ועוקב אחר התבגרותו עם יהושע בכיבוש הארץ. אנו רואים את עם ישראל מתברגן בספר שופטים וכך בעצם עד מגילת אסתר כל הסיפורים מתרחשים בארץ ישראל. עם ישראל יושב בארצו, נאבק עם אוייבים מבית ומחוץ, יודע עליות ומורדות, התפלגויות ואיחודים. כל הסיפור של עם ישראל מהקריאה 'לך לך' של אברהם אבינו ועד הגלויות הוא עם שנמצא בדרכו אל ארץ ישראל. והנה לראשונה ובפעם היחידה בתנ"ך עם ישראל כעם מוצא את עצמו על אדמות נכר.
סיפור המגילה מתרחש רק זמן קצר אחרי גלות בבל. מנהיגי העם מבינים שעד היום העם היהודי שמר על יהדותו ולאומיותו בזכות הישיבה בארץ ישראל וכעת לראשונה בחייו נדרש העם להתמודד עם אתגרים חדשים.
מגילת אסתר מסתירה מתחת לסיפור גזרות החרב של המן סכנה נוספת ולא פחות קשה סכנת ההתבוללות, איבוד הזהות היהודית. מנהיגי העם היהודי מבינים שהחיים מחוץ לארץ ישראל דורשים מהם לעצב את הדרך בה ילך העם היהודי בשנות הגולה הרבות העתידות לבוא עליו. מצד אחד עומדות נבואות ירמיהו שקורא לעם ישראל להשתקע בגולה ולא לחשוב שמדובר בתקופת ארעי שצפויה לחלוף. "בְּנוּ בָתִּים, וְשֵׁבוּ; וְנִטְעוּ גַנּוֹת, וְאִכְלוּ אֶת-פִּרְיָן קְחוּ נָשִׁים, וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת; וּרְבוּ-שָׁם, וְאַל-תִּמְעָטוּ" ומן הצד השני הקול הברור שמגיע מיד בהמשך: "וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם, וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי; וְשָׁמַעְתִּי, אֲלֵיכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי, וּמְצָאתֶם: כִּי תִדְרְשֻׁנִי, בְּכָל-לְבַבְכֶם וְנִמְצֵאתִי לָכֶם, נְאֻם-ה', וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם-ה'"
בכמה פסוקים מתאר הנביא את המתח הקיים תמיד בין הרצון להיות חלק מהחברה בה אנו חיים לבין הצורך לשמור על הזהות היהודית. מתח שכמדומני שאין יהודי בתפוצות שלא חש בו במקום כזה או אחר בחייו. אם נהיה כנים עם עצמנו, אין גם יהודי בישראל שלא חש את המתח הזה במקום עבודתו, בשירות הצבאי או אפילו בצריכת התרבות בין כותלי ביתו. זהו בדיוק המתח שעליו סובב סיפור המגילה.
ההיסטוריה תלמד אותנו שאכן לאורך השנים קהילות יהודיות רבות הלכו והתבססו בתפוצות. התלמוד הבבלי כולו כשמו כן הוא, נכתב בגלות. יהדות אירופה המפוארת שלפני המלחמה על כל ישיבותיה, יהדות מרוקו הענפה על כל ספרותה וחכמיה. והקהילות היהודיות הגדולות היום בכל העולם. אבני היסוד לכל הקהילות המפוארות שחיו במשך אלפיים שנה ועודם חיות בתפוצות הונחו, כבר אז בגלות היהודית הראשונה, במגילת אסתר.
בפתח המגילה אנו מקבלים תיאור של החיים בשושן, לכאורה חיים של הרמוניה, ללא דאגות. אבל הגלות נשתכח עד שאפילו כלי המקדש משמשים לצורך המשתה. כל העמים יושבים יחד, יש מקום לכולם סביב שולחן המשתה, לכל אחד המשקה האהוב עליו על פי המדרש במשתה של אחשוורוש יכלו היהודים לקבל אוכל כשר והם בחרו שלא. אפילו האגרות יוצאות "אל עם ועם כלשונו". העם היהודי התאקלם בגלות.
מרדכי יושב בשער המלך, הוא לא בפנים ולא בחוץ, הוא מביט על הנעשה ומציב באופן חד וברור את האסכולה השנייה שאומרת: אנו אמנם חלק מהחיים כאן אבל עדיין שומרים על זהותנו היהודית. המקום של העם היהודי הוא בארץ ישראל, אנו זמניים בגלות ולא משנה כמה זמן היא תמשך. אנו מחויבים למלכות ולכן נציל אותו מההתנקשות המתוכננת של בגתן ותרש אך לא נשתחווה להמן. הוא לא עושה זאת כאדם פרטי אלא כיהודי מאמין המתעקש לשמור על זהותו היהודית דווקא במקום בו הדבר קשה כל כך. מרדכי מבין שמעשיו עלולים לסכן את העם, הוא רואה את הקשר שבין השמירה על הצביון היהודי לגזרות השמד אך הוא מבקש להאיר זרקור על סכנה נוספת האורבת לעם היהודי בגולה – איבוד הזהות, איבוד הקשר עם העם היהודי, איבוד הקשר עם התורה ואיבוד הגעגוע לארץ ישראל.
אסתר מסמלת במגילה את ההתאקלמות המלאה. היא מגיעה אל ארמון אחשוורוש עם סוד "אין אסתר מגדת את עמה" אפשר להסתיר את היהדות ולגעת במלכות. לחיות בתוך הארמון, לקחת חלק בפורום המצומצם ביותר שמקבל את ההחלטות. אבל כמו שאומר מרדכי לאסתר "אל תדמי בנפשך להימלט... כי את ובית אביך תאבדו" הוא מזהיר אותה לא מכך שסודה צפוי להתגלות - הפוך הסוד עלול להשתכח אפילו ממנה עצמה. הדרך של מרדכי תביא אותו להיות המשנה למלך, הוא אף פעם לא יהיה מלך אבל הוא גם אף פעם לא ישכח מהיכן הוא מגיע.
האתגר שעמד בפני הדור הראשון של הגלות הוא אותו האתגר שהעם היהודי עומד בפניו מאז ועד היום בכל מקום בעולם מחוץ לישראל.
סיפור ההצלה של מגילת אסתר אינו סיפור מקומי של קהילה אחת בארץ אחת בתקופה מסויימת. זהו סיפור ההצלה של העם היהודי לדורותיו. לכן המגילה ממשיכה את סיפורה גם אחרי שסכנת החרב כבר הוסרה כי סיפור המגילה אף פעם לא היה רק על החיים עצמם, אלא על הזהות היהודית וסוף המגילה הוא בהמשכויות, במסורת: וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם.
זו המשימה הכי מורכבת של הדור שלנו. לדאוג שזכרם לא יסוף מזרעם, לעשות הכל שהנכדים שלנו יהיו יהודים. זו המטרה שלתנועת המזרחי, עשרות המרכזים של התנועה בעולם עוסקים במשימה הזו. זו גם המטרה שלנו במחלקה לחינוך בהסתדרות הציונית העולמית. אנו שולחים מאות מורים ישראלים אל בתי הספר היהודיים בתפוצות. מורים שמחברים את התלמידים לישראל ומעמיקים את הקשר לזהות היהודית. מדינת ישראל שקמה לחיים לאחר אלפיים שנות גלות היא נס. כמי שנולד וגדל בצרפת להורים שראו את החשיבות בקשר לארץ ישראל אני יודע להגיד שהחיבור והקשר לישראל הם שדחפו אותי לעלות לישראל ולגדל כאן את הדור הבא. משפחות יהודיות בכל העולם שבוחרות להישאר קשורות למדינת ישראל מבטיחות שילדיהם ונכדיהם ישמרו על זהותם היהודית.
גאל גרינוולד, סגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, וראש המחלקה לחינוך