הנה שלושה נתונים שאמורים להטריד כל הורה לקראת חופשת הפסח (הנתונים נלקחו מתוך איגוד האינטרנט הישראלי):
נתון ראשון: רוב קבוצת הנוער (53%) מבלה בין שעתיים ל-6 שעות מול מסכים. כרבע מהם מבלה בין 6 ל-8 שעות.
נתון שני: 45.5% מהנוער מעריכים שבתקופת החופש הגדול היקף השימוש במסכים עלה ביותר משעתיים, במיוחד בקרב הגילאים הבוגרים יותר (15-18). כרבע מבני הנוער העריכו שהעלייה בזמן המסך לא תהיה יותר משעה.
הנה נתון שלישי:
לעומת זאת, כמחצית מההורים (53.5%) מעריכים שילדיהם מבלים מול מסכים עד 4 שעות ביום ורוב ההורים (60.4%) מעריכים שיתווספו לזמן המסך של ילדיהם בחופש מעל שעתיים. הורים לחמישה ילדים ומעלה מעריכים שזמן המסך של ילדיהם בחופש יעלה בצורה מתונה יותר.
בואו נקרא לילד בשמו: מעולם מגוון הפיתויים ואפשרויות המסך לילדים ולנוער לא היה גדול וקורץ ומפתה כמו בימים שלנו: מעבר להפקות המיליונים של 'נטפליקס', ה'אינסטגרם' ו'הטיקטוק' ישנה תחושה של רפיון וחוסר אונים בקרב חלק מההורים שלא יודעים בכלל מאיפה להתחיל ואיך אפשר אם בכלל לווסת את שעות המסך הרבות של הילדים והנוער.
הפסקתי לספור את ההורים שהרימו ידיים ופשוט החליטו לשחרר. שיראו כמה שיראו, גם ככה אין לנו איך להילחם בזה.
לא מזמן דיברתי עם חבר שקנה לכבוד המונדיאל פלזמה בשביל לשמח את הילדים שלו ומצא את עצמו עומד מול ילדים מכורים שאיך שהם חוזרים מבית הספר הוא מוצא אותם שרועים על הספה וצופים שעות על גבי שעות במכשיר.
לאחר שדיבר עם אשתו, החליטו להגביל את זמן הצפייה, ניגשו לבכור שלהם ואמרו לו שמעכשיו הטלוויזיה תיפתח רק מהשעה 18:00. עד אז אין טלוויזיה.
הבן הבכור שלו שמע אותו ואמר לו: "אבא, אני שומע ומסכים. אבל האם תוכל גם אתה כשאתה חוזר מהעבודה להשתמש במכשיר שלך רק מהשעה 18:00".
חבר שלי סיפר לי שהוא הרגיש חסר אונים. הוא צריך את המכשיר לצרכי עבודה אבל "עזוב אותך שטויות. אני בודק כל חמש דקות את הווטסאפ לוודא שלא הפסדתי שום הודעה. הילד שלי תפס אותי בנקודה רגישה. תכל'ס, הוא צודק. אני פשוט לא יכול בלי הווטסאפ שלי ולא מסוגל להתנתק ממנו עד לשעה 18:00".
נזכרתי איך שפעם אחת במהלך הרצאה אמא אחת הצביעה ושאלה אותי: "איך ניתן להגביל את זמן המסכים של הילדה שלה?".
הנהוני הסכמה נשמעו מקרב שאר ההורים שהזדהו עם השאלה.
שאלתי את כלל ההורים "מי כאן מסתכל במכשיר שלו יותר משישים פעם ביום...?".
רוב מוחלט של ההורים הרימו במבוכה את היד. הסאבטקסט היה ברור וחד משמעי:
כנראה שבעיית הגלישה וההתמכרות למסכים לא מתחילה אצל הנוער...
כנראה שהיא הרבה יותר קשורה גם לנו ההורים הרבה יותר משהיינו רוצים להאמין
או אם תרצו: רוצים לקראת החופשה להתחיל ולווסת את זמן המסכים של הילדים שלכם?
לפני האפליקציות שמנטרות את השימוש שלהם מבחוץ, הפתרון הרבה יותר פשוט:
בואו נתחיל ונווסת את זמן השימוש שלנו, ההורים.
כמה אנחנו באמת מסוגלים להתנתק מבדיקת האימיילים, ווטסאפים וההודעות ולאפשר לילדים שלנו זמן סטרילי שבו כל משאבי הקשב שלנו נתונים לגמרי להם.
מה אתם יודעים, מסתבר שכמו כל דבר בחיים, גם כאן: ילדים רואים. ילדים עושים.