בין שורת המחקרים שיוצגו בכנס השנתי של המרכז למורשת יהדות אתיופיה, יוצג גם מיזם תיעוד המורשת של יהודי אתיופיה כפי שהשתמר אצל זקני העדה. מי שתציג את המיזם היא מובילת המחקר ד"ר שולה מולא.
בראיון לערוץ 7 היא מספרת כי לצערה רק בשנים האחרונות בעקבות שאלות של ילדיה היא עצמה התעוררה לצאת אל המחקר שחשף בפניה את העובדה העגומה לפיה בעוד היא לומדת לא מעט דברים "דווקא את המורשת של הקהילה שלנו כמעט שכחתי".
"מניחה שזה יכול להיות חלק מבניית הזהות והחוסן הקהילתי שלנו כאן", היא אומרת על המשמעות שמאחורי המיזם כולו. "שיטת הקליטה בישראל הייתה הטמעה, לעזוב את מה שהיה ולקבל מורשות חדשות. מה שהיה בשנות החמישים עם יהודי המזרח חזר על עצמו. הלכתי עם זה והייתי משוכנעת שהם צודקים וכך נוצר ריחוק וניכור למי שהיינו. עשיתי סיבוב גדול עד שהבנתי שאנחנו לא יכולים להתפתח קדימה ולהתחבר לקהילות אחרות בלי שנכיר את המורשת שלנו".
במסגרת המיזם שלה מראיינת ד"ר מולא מבוגרים מאנשי העדה, תושבי כפר אנקש, כפר מוכר של יהודים שקשר משפחתי איפשר לה להגיע אליהם לראיונות שתועדו בצילומי וידאו. גילאי המרואיינים נע בין 70 ל-90, "רציתי אנשים חיו שם חיים בוגרים ויש להם זיכרון מהכפר וממה שחוו ושמעו מההורים שלהם".
"הפרויקט הראשון היה בוידאו, ראיונות של שעות על גבי שעות, על עצמם, על מה שהם עשו, אבל גם על התפיסה העצמית שלהם כקהילת ביתא ישראל מול הסביבה הלא יהודית, ההתנהלות מול הרשויות בתקופה הקיסרית ובתקופה המרקסיסטית. היה מדהים לראות את התנועות שעברו על הקהילה. במשך שנים לא שמענו על החיים הדינאמיים שלהם. לא הכול היה רעב, היו חיים שונים".
"בנוסף, הם סיפרו את אחד הסיפורים המרכזיים שכמעט נעלם מאיתנו הצעירים, וזהו סיפור שושלת הגדעונים ששלטה על אזורים נרחבים. לא ידענו על כך. שמעתי על כך רק בשנים האחרונות. הם נאבקו בנוצרים שניסו להשתלט עליהם ולנצר אותם. הם מספרים את זה כסיפור חי ודומיננטי וזה נעלם מעינינו, הדור הצעיר".
ד"ר מולא מספרת כי היעד הוא הרחבה של מיזם התיעוד והראיונות לכפרים יהודיים נוספים ברחבי אתיופיה. "אני מקווה לעשות את זה גם לכל מאות הכפרים היהודיים באתיופיה. באתיופיה אם עזבת את הכפר התנצרת או התבוללת. הכפר הוא הזהות היהודית".
לדבריה הדור הצעיר של יוצאי אתיופיה מתעניינים במורשת על אף הניסיונות לייצר אצלם ניכור וריחוק מהמסורת. "אחת הסיבות שדחפה אותי למחקר היא השאלות של הצעירים, שלא מספיק להם שוויון בכניסה לאוניברסיטה ושוויון בעבודה. הם רוצים שוויון בהכרה, שהתרבות שלהם תהיה חלק משלל התרבויות בישראל, שגם אחרים יכירו את התרבות שלהם. הם התחילו לחפש והרגשתי אחריות, גם כאשת חינוך, להכיר את העוגנים האלה כדי לחנך".
"בנוסף, בפרויקט הזה אני קודם מתעדת בוידאו את המבוגרים ואחר כך עורכים גרסה מקוצרת ומציעים למרואיין להזמין את מי שירצה לצפות בסרט הקצר, ורבים מזמינים את דורות ההמשך לצפות, וגם את זה אנחנו מתעדים כחלק מהמחקר. הרעיון הוא לתת כלים פרקטיים כדי שיוכלו להמשיך, לקבל הנחיה כדי לתעד עוד ועוד את ההורים ולקבל מידע, סיפורים, פתגמים ועוד. אני מפתחת מתודה שתהיה נגישה לכל מי שירצה לעשות עוד".