כשהפוליטיקאי הגדול בדורנו הופך לסכנה מיידית

נאומי נתניהו האחרונים הם כל מה שיפה במנהיג.

כרזמתי, אחראי, מהונדס היטב עם נשימות במקומות הנכונים ודגשים רגשיים. נתניהו הוא כל מה שאמריקה רוצה, השואו בהתגלמותו, מאוזן, מציג את הבעיה ומבטיח עתיד ורוד יותר, תוך לקיחת "תפקיד המבוגר האחראי" שאיש לא הצליח לקחת.

נאומים לאומיים מרגעים, המייצרים בריחה לרגע מן המציאות בחוץ וזאת בדיוק הבעיה.

נתניהו בוחר ללכת אול-אין, הוא היה מסוגל לעצור כבר מזמן ועכשיו כשהוא עם הגב לקיר כשהמשק מושבת והסקרים נושפים בעורפו הוא נדרש לבחור. לעצור או להאיץ ? הפעם בשונה מנאומו האחרון כשפיטוריו של שר הביטחון מאיימים לפרק את הכול הוא נכפה לעצירה זמנית.

רק לפני יומיים ווואו כמה שהמילים שלו חודרות לאוזן לא מזוינת, הבעיה היא שהציבור הישראלי הוא לא הציבורי האמריקאי, איש מן הפוליטיקאים ומעט מן האזרחים עדיין מאמינים באמת למוצא פיו, חבריו לקואליציה מחתימים אותו כי יודעים שאי אפשר לסמוך על מילותיו של האיש השקול עם הקול הסמכותי.

זאת בדיוק הגדולה והסכנה באדם, בפוליטיקאי ובמנהיג הזה. אולי הגדול ביותר בדורו שהופך למול עיניינו לטרגדיה לאומית והשאלה היא לא האם אלא מתי הוא יפול ובעיקר מה המחיר שנשלם כולנו בנפילתו. נואם ענק שטובת המדינה תמיד הייתה גבוהה בסדר החשיבות שלו, בדיוק במקום השני אחרי עצמו.

וכמו תמיד גם אצל הגדולים שאריות אבקת הקסמים דחקו את שכמעט, והוא צלח גם את זה, בנתיים.
לא מובן כשמדובר על אחד מהפוליטיקאים המנוסים בדורנו, שעבר כמעט את הכול במדינה הכי משוגעת במזרח התיכון.

וזה בלי מילה על התיקון המתבקש למערכת המשפט בישראל שרוב מוחלט מהעם רוצה שתתקיים בהדברות ובסבלנות. נפילת הקלפים כבר החלה, אבל לקוסם הבלתי נגמר יש עוד חודשיים שלושה לחשוב על פתרונות יצרתיים להוציא מהכובע. הדרך לגן עדן רצופה במעשי גיהנום.