קרבות מוכרעים במישור התודעה של שני הצדדים. במקרים רבים שני הצדדים מגיעים באותו זמן לתחושה שאין סיכוי להכרעה ומהרהרים בעצירה ובדיוק אז צריך להחליט להמשיך ולתקוף או להתגונן בהתאם למצב המערכה.
דוגמה ידועה למצב כזה היה מצבה של חטיבה 7 ביום התשעה באוקטובר 1973.
המערכה שבה אנו שרויים עתה היא על השאלה האם המדינה הציונית תהיה מדינה יהודית או מדינה ככל מדינות אירופה הדועכת. הקרב המיידי נסוב על מוצב החוץ של המדינה היהודית והוא בית המשפט העליון. זהו מנגנון מדינתי חד גוני שכבש את עמדת הולכת מערכות הערכים של המדינה היהודית לצורך קידום חזון המדינה הנורמלית נוסח אירופה הפוסט-נוצרית.
צריך להיות ברור, מדינה ישראלית שאינה יהודית לא תוכל להתקיים יותר משלשה דורות בשום מקום ובוודאי לא במזרח התיכון (אנחנו כבר בדור השלישי). שאלת הזהות של המדינה השונה מכל מדינות העולם הודחקה שני דורות שלמים. במוצאי יום האחד בנובמבר האחרון היא עלתה לראש השולחן לאחר שהדחקתה נעשתה בלתי אפשרית והמערכה התלקחה.
אנחנו בקרב אכזרי שבו יש אופנסיבה של השמאל האשכנזי החילוני נגד הזהות של המדינה היהודית על אוהבי מסורותיה. אם ניתן לו ניצחון בקרב על מוצב החוץ יש חשש שיתקיים בנו מה שאמרה זרש להמן. זהו קרב גורלי שבו אנו מתמודדים עם כוחות חיצוניים גדולים ועוינים לרעיון המדינה היהודית. חייבים להמשיך בלי היסוס.
אנו בנקודה שבה נעשתה הקפאה טקטית, אסור להמשיך אותה, חייבים להמשיך להתקדם בחקיקה שכן המערכה היא הרבה יותר חשובה מאשר שאלות של מינוי שני שופטים. על הפרק עומד עתידה של המדינה היהודית להתקיים או לדעוך.
השמאל כבר מכיר בדעיכת האופנסיבה שלו, בו בזמן שאצלנו יש הקוראים לנסיגה "כדי להציל את המדינה". אנחנו במצב של הכרעה תודעתית. זה הזמן שבו חייבים להמשיך חרף הסכנות שנובעות מהנזקים שהשמאל גורם לצבא ולאקדמיה. הנזק של הוויתור בשלב זה הרבה יותר גדול והרבה יותר גורלי.
אני קורא לליכוד ולציונות הדתית ושאר השותפים לקיים את ההצבעות בקריאה שניה ושלישית מיד בפתח מושב הקיץ. והיה אם בג"ץ יפסול חוק יסוד זה הזמן לומר לו עד כאן, ולא לציית.
פרופ' האס היה יו"ר חוג הפרופסורים