חז"ל (סוטה ב) מלמדים אותנו שקשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף. מדוע? מהי ההשוואה דווקא לקריעת ים סוף?
בקריעת ים סוף ה' קרע את הים לשניים, אולם, ה' גם חיבר אותו אחר כך. גם את האדם והאישה יצר ה' יחדיו, ואחר כך ניסר ביניהם. החיבור החוזר הוא הקושי המיוחד, שאותו עושה ה' מאז קריעת ים סוף – לחבר חיבורים, לזווג זיווגים. הקריעה קשה – אבל החיבור עוד יותר קשה. הנסירה קשה – אבל החיבור עוד יותר מורכב.
אמנם, חז"ל (מכילתא, ושמות רבה פרשה כ"ד, א ועוד) לימדו אותנו שהנס היה גדול עוד יותר: הים נקרע לשנים עשר חלקים! מהי משמעות הדברים? נראה שיש כאן הדרכה מיוחדת - שנים עשר שבטים, כל אחד בדרכו, וכולם ביחד! כך גם בקרבן הפסח - כל משפחה הייתה בתוך בית, אכלה בעצמה את הקרבן, אבל כולם אכלו באותו זמן ובאותם כללים, ועם ישראל הגיע בפסח לאחדות מיוחדת. זו הפעם הראשונה שמוזכר עם ישראל בתור עם "כלל ישראל": "כל עדת ישראל יעשו אותו" (י"ב, מז); "דברו אל כל עדת ישראל לאמור" (י"ב, ג); "ושחטו אותו כל קהת עדת ישראל" (י"ב, ו).
דבר זה מזכיר יחידות צבאיות - אם היה מישהו מנסה לאחד את כל הצבא ליחידה אחת שיש בה אותו סוג אימון, אותו סוג נשק וכדומה, הצבא היה מתפרק! עוצמתו של הצבא היא בכך שכל אחד פועל בדרך אחרת, וביחד בונים את הצבא המושלם. אמנם, בעולם ההלכה, תהיה הכרעה של סנהדרין, אבל בנוסחאות תפילה, לפי גישת החסידות, דווקא העובדה שיהיו נוסחים שונים ודרכים שונות בעבודת השם, היא זו שתביא לעוצמה המיוחדת של כנסת ישראל.
אין זה אומר שצריך לוותר על הדעות החשובות. הוויכוחים היום הם על זהותה היהודית של מדינת ישראל, אולם, צריכים לאהוב, לכבד ולהבין כל הזמן שאנחנו משפחה אחת. חז"ל (ויקרא רבה, אמור, פרשה כ"ו, ב) מלמדים אותנו, שלמרות שבדורו של אחאב עבדו עבודה זרה, היו מנצחים במלחמה כיוון שלא היה ביניהם לשון הרע. האחדות היא זו שמצילה אותנו, האחדות היא זו שמסייעת בעדנו להביא את מדינתנו להצלחה, האחדות היא המבוא לשלבים הבאים בגאולתנו.
לאור כך, אני מציע להוסיף בתפילה לשלום המדינה את השורה הבאה (לפי הקטע "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך"): וְתֵן בָּנוּ אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (יחזקאל ל"ז, כב).
כאשר האשים הרידב"ז את הרב קוק על כך שהוא קשור יותר מידי לציבור החילוני, אמר לו הרב, שגם הם יודעים שהוא שונה מאוד מהם מבחינה אמונית. הם יודעים ש"איני מהם ומהמיהם, ושכרחוק מזרח ממערב רחקו מחשבותי ודרכי ממחשבותיהם ודרכיהם", אבל, אומר הרב קוק, שגם הם מודים ש"אני מלא ב"ה בכל קרבי באהבת ישראל".
צריכים אנו לדבוק בדרכנו, אולם, לאהוב כל אחד ואחד מישראל. להרגיש כל העת – אנחנו משפחה אחת. נתפלל על אחדותנו, נאהב איש את רעהו ובע"ה נזכה לשבת בשלום ובשלווה בארצנו, ונזכה לראות בשלבים הבאים בתהליך גאולתנו.
הרב יוסף צבי רימון הוא ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב, יו"ר סולמות ורבה של גוש עציון