בכל יום השואה עלינו לחזור על הלקח העיקרי. הוא לקח לא נעים, אך הוא הלקח הנכון. וככל שהזמן עובר, הוא רק מתחדד, והשנה במיוחד. אי אפשר לספק ביטחון לעם היהודי ללא עוצמה מדינית, כלכלית וצבאית.
כי היה לנו הכל באלפיים השנים האחרונות. חוץ מכוח. ולכן לא יכולנו להגן על עצמנו.
היה לנו צדק. לא פגענו ולא איימנו על אף אחד. תרמנו לכל המדינות ולכל העמים שחיינו בתוכם, יותר מכל מיעוט אחר. בתמורה קיבלנו שנאה, גירוש ורצח.
הייתה לנו השפעה רעיונית ותרבותית, עם ספר הכי פופולרי והכי משפיע בעולם שהוצאנו, עם דמויות הכי פופולריות והכי נערצות בעולם שיצאו מאיתנו, הכי מצוטטים על ידי שועי עולם, עם ההשפעה הגדולה ביותר בכל תחום של פילוסופיה, תרבות, רפואה, כלכלה. תרמנו אותם למען העולם ומתוך אמונה ורצון לתקן את העולם ולעשות אותו טוב. בתמורה קיבלנו קנאה, שנאה, גירוש ורצח.
כשהתבדלנו ונסגרנו, ולא השתלבנו, כדי לא להפריע לאחרים, כדי לא להתבולל, לא להכניס את המנהגים שלנו לתוך הרוב בו חיינו – חטפנו. כשבתגובה לכך יצאנו החוצה והתבוללנו והשתלבנו וחיקינו את המנהגים של הרוב שחיינו בתוכנו ודיברנו את שפתו והתנהגנו כמוהו ונראינו כמונו – חטפנו שוב ולפעמים אף חזק יותר.
היו לנו קשרים. היינו בכל מקום, לחשנו לאוזניהם של מנהיגים, היינו הרופאים שלהם, המשוררים שלהם, הארנקים שלהם, המוסר שלהם, בני משפחותיהם, העוזרים הנאמנים שלהם. קיבלנו כפיות טובה, גירוש ורצח.
היה לנו אפילו כסף. בכל מדינה שבה חיינו היינו מיעוט בעל ממון, עם השפעה על כלכלה, בעלות על חברות ותעשיות מובילות. תרצנו לפיתוח טכנולוגי ולפרנסה. בתמורה קיבלנו קנאה, שנאה, גירוש ורצח. אל לא היה לנו כוח.
וגם בימי בעצמאות לפני 2000 שנה, כשהייתה לנו בעצמאות ומקום משלנו, גורשנו. כי גם אז לא היה לנו מספיק כוח.
נכון. אי אפשר רק בכוח. ללא צדק וללא תרומה לעולם ויכולת להשתלב בו, לחלוק ערכים ודרך חיים. אך זה לא מספיק, ללא כוח.
הסכסוך עם שכנינו לא יסתיים עד שיבינו כי למאבק האלים נגדנו אין סיכוי. כי המאבק האלים שלהם הוכרע ואנחנו ניצחנו בו. רק אז אפשר להגיע להסדר. אף אחד לא ידבר איתנו, אם אפשר לגרש אותנו. לא משנה כמה צדק יש לנו. תשאלו את ששת מיליון הקורבנות שקשה בכלל לתפוס שזה קרה רק לפני 80 שנה. אבל כן, זאת האמת. ולכן זה הלקח.
הכותב משמש כמזכ"לית חירות עולמי, חברה בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית וחברה בפרויקט הניצחון הישראלי