אפשר אולי לנסות להסתיר או לטשטש את זה, אבל הציבור החילוני יודע טוב מאד מה אנחנו באמת רוצים.
די בהצצה קטנה בסידורו של כל אדם דתי בישראל – חרד"ל וליברל כאחד כדי לגלות שיהודי דתי מתפלל שלש פעמים ביום על מדינה יהודית על מלא: חזרה בתשובה מלאה של כל ישראל ב'השיבנו', משפט התורה ומלכות ה' ב'השיבה שופטינו', בניין ירושלים ובית המקדש וחזרת השכינה לציון בברכת 'רצה'.
מפגשי שיח זה חשוב וגם מועיל, אבל אין תועלת במפגשים כאלה בהם אחד הצדדים מניח את הקלפים על השלחן והצד השני משחק במחבואים. זה לא יעיל ובעיקר מרגיז. אחינו החילונים, לא כל שכן הטייסים ושכמותם אינם טיפשים כלל וכלל: הם יודעים טוב מאד על מה אדם דתי חולם, על מה הוא מתפלל, מה הוא לומד במשנה ובתלמוד ומה הוא קורא בקריאת התורה מידי שבת בבית הכנסת.
השמאל החילוני, אותם טייסים ואנשי עסקים שנפגשו עם רבני הר עציון לא מפחדים מסמוטריץ' או מבן גביר, הם מפחדים, ובצדק מבחינתם, ממדינה יהודית – מדינת הלכה שנראית, שוב בצדק מבחינתם, כדבר רע ומסוכן, חשוך פרימיטיבי וכופה. מדינה יהודית זה מסוכן, וממילא ממשלת ימין זה אסון.
נאמר זאת כך: מי שמתבייש 'לגלות' לבן שיחו, אחיו החילוני, דברים פשוטים בהם מאמין כל יהודי פשוט, בעיקר מוכיח על עצמו כי גם הוא אינו מאמין שהבשורה היהודית, בשורת התורה, היא הטובה שבבשורות, הדבר הטוב והנכון ביותר עבור כל יהודי באשר הוא שם, וממילא הוא רק מוכיח לצד השני כמה הוא, הצד השני, צודק, שהרי גם הוא – הדתי מפחד כל כך ממדינה יהודית ומתכחש לדברים אותם הוא אומר שלש פעמים ביום ואף יותר, בהנחה שהוא אוכל מידי פעם לחם ומברך עליו ברכת המזון.
אלא מה? ככל שגדולות שאיפותינו, ככה גדולה סבלנותנו. כשם שאסור 'להחביא' מפני הציבור החילוני את השאיפה והמטרה הסופית: מדינה יהודית, ארץ ישראל השלמה, בניין ירושלים ובית המקדש – באותה המידה אחינו החילונים חייבים לדעת ולהשתכנע כי הדרך דרכה נלך לא תהיה בשום אופן בדרך של כפייה, וכי אנחנו מתכוונים לזה במלוא הרצינות והכנות. את זה צריך להדגיש חזור והדגש – מדינה יהודית זה טוב, תורה ומצוות זה מעולה, שבת זה ממש אחלה. מדינה יהודית היא מדינה שמכבדת נשים, מדינה יהודית היא מדינה של חסד וחמלה, של אור גדול לכל האדם אשר על פני האדמה. לא רוצים? חבל. לא נכפה עליכם, נשאר אחים – אבל את החלום המתוק שלנו לישראל ולאנושות - שווה לכם להכיר.
מדינת ישראל בחרה בשנות הקמתה, לפעול גם בדרך של כפייה – נישואין וגירושין על פי ההלכה, ללא תחבורה ציבורית בשבת והגבלות מסוימות על תעסוקה ומסחר בשבת. על היסודות הללו, אותם קיבלו אז גם החילונים, כאז כן היום צריך לעמוד, לעצור את הכרסום הזוחל שעשה בית המשפט העליון במהלך השנים בקדושת השבת, המשפחה והגיור.
מעבר לכך – דרך המלך עוברת בדרך הבחירה, במקל של נועם ולא של חובלים. בדרכים הללו צריכה בעיקר הממשלה לפעול – לעשות טוב כדי לחזק את המדינה היהודית, ארץ ארץ ישראל ועם ישראל, במינימום שימוש בכפייה - מתוך אמונה כי אט אט הדברים יקרו – עם ישראל שכבר מסורתי יותר, יתקרב עוד יותר, ימצא בעצמו את העונג שבמנוחת השבת, את השמחה שבחיי המשפחה, את הטוב והאושר שבתורה ומצוותיה, במהרה בימינו – ובעזרת ה'.