בערב שבת נעצרה יאנה בלום, הנהגת החשודה בנהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים שהובילה לתאונה הקשה בה נהרג הפעוט מעיין דומנוביץ' ז"ל ונפצעו בני משפחתו. על המהלך המשפטי הצפוי לה שוחחנו עם עורכת הדין רלי אבישר-רווה, מתמחה בדין הפלילי.
עו"ד אבישר רווה מציינת בדבריה את הרפורמה שנקבעה בשנת 2019 סביב עבירות ההמתה שהיו בעבר מחולקות לשלוש קטגוריות וכעת מחוקות לחמש קטגוריות. בעבר מקרה שכזה היה נכנס תחת הגדרת עבירת הריגה, כי מדובר בעבירה מתוך קלות דעת. עונש להריגה היה מקסימום 20 שנה ונכנסו בתוכה גם עבירות של פזיזות וקלות דעת. לאחר הרפורמה מדובר בעבירה בקלות דעת שהענישה עליה היא מקסימום 12 שנות מאסר".
לפני הרפורמה הייתה עבירת רצח שעונשה מאסר עולם חובה, עבירת הריגה שעונשה הוא עד עשרים שנה ועבירת גרימת מוות ברשלנות, ולעבירת ההריגה נכנסו גם עבירות שנגרמו באדישות ובקלות דעת. "מאז הרפורמה אין עבירת הריגה, אלא רצח בנסיבות מחמירות, רצח כעבירה בסיסית שלתוכה נכנס היסוד הנפשי של אדישות, המתה באחריות מופחתת, המתה בקלות דעת וגרימת מוות ברשלנות. המתה בקלות דעת מתייחסת לתאונות דרכים קטלניות כשהעונש המקסימאלי הוא 12 שנות מאסר. ההתייחסות היא לאדם שלוקח סיכון בלתי סביר שמתממש. כלומר, אדם ששותה משקאות משכרים מעבר למותר או שהוא תחת השפעת סמים ועולה על ההגה רואים אותו כמי שנטל סיכון במודע, על אף שאף אחד לא רוצה להיות מעורב בתאונת דרכים, בוודאי שלא קטלנית".
מבהירה אבישר-רווה כי "ההבחנה המשפטית היא שאותו אדם נוטל סיכון בלתי סביר בכך שהוא עלה על ההגה, אבל האם הוא אדיש או שווה נפש, כלומר שלא אכפת לו אם הוא יהיה מעורב בתאונת דרכים? הרכיב הזה לא מתקיים. אם הוא היה מתקיים כלומר שמדובר באדם שמחליט להתאבד בדריסה, האירוע היה נכנס בהגדרת עבירת רצח בסיסית, אבל כמעט כל תאונות הדרכים הם של אנשים שמעורבים אבל לא מעוניינים בתוצאה הקטלנית".
בעבר בתי המשפט הגדירו את מי שעלה על ההגה כשהוא שיכור או תחת השפעת סמים כמי שאדיש לחיי אדם, אבל ההגדרה המשפטית לא הבחינה בין אדישות לקלות דעת ושתי ההגדרות נכנסו תחת הכותרת הריגה. "מאז הרפורמה לא הגישו כתב אישום על עבירת רצח בסיסית, כי קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי לקבוע שאדם היה שווה נפש לפגיעה, ולכן האירוע נכנס בהגדרת קלות הדעת. לכן זו הוראת החיקוק הרלוונטית", היא אומרת בהתייחס לאירוע הטראגי האחרון.
בדבריה היא מעירה כי קיים סעיף המתייחס לנוהג בשכרות שהביא לתוצאה שכזו כאדיש ולכן נכלל בהגדרת רצח בסיסית, אך בפועל לא נעשה בסעיף זה שימוש.
האם ענישה שכזו של 10-12 שנות מאסר מרתיעה את הנהגים מנהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים? "אמנם במקרה הזה יש הרשעה קודמת על נהיגה בהשפעת אלכוהול, אבל מרבית התאונות לא נעשות במכוון. רוב הפוגעים הם אנשים נורמטיביים שזו הפעם הראשונה שהם נקלעים לאירוע כזה ולכן זה תלוי בנסיבות. אולי נכון לבסס מחשבה פלילית ברמה של אדישות ואז ניתן יהיה להגיש כתב אישום בעבירת רצח בסיסית והענישה יכולה להגיע עד מאסר עולם שאינו חובה, מה שיוביל לעשרים שנות מאסר כפי שהיה בעבר".
עוד היא מזכירה בדבריה את משמעות פציעתם של בני המשפחה האחרים בתאונה הקשה, מה שמוביל להחמרת הענישה. פציעה יכולה להניב ענישה של 7-10 שנות מאסר ואף יותר. לעיתים, כאשר מדובר בעבירה אחת שהובילה למספר תוצאות קשות, חלק מהענישה הנוספת אינו מצטבר אלא חופף, וזאת, מסבירה עו"ד אבישר-רווה, על מנת לייצר הבדל בענישה בין מי שביצע מספר עבירות והוביל לרצף נפגעים לבין מי שביצע עבירה אחת שהובילה לרצף שכזה.
רמת הענישה והשאלה אם היא תהיה חופפת או מצטברת תלויה בנסיבות המשתנות ממקרה למקרה. במקרה זה, מציינת אבישר-רווה, "ככל הנראה הנהיגה שלה הייתה קיצונית כי היה מי שהתקשר לפני תאונה למשטרה כדי לדווח על הנהיגה המסוכנת שלה. המשמעות היא שמדובר בנהיגה מאוד מסוכנת. לוקחים בחשבון בין השיקולים גם את הפגיעה שלה, אם כי הרבה פחות. לוקחים יותר בחשבון אם לצד הפוגע נפגע גם בן משפחה, אך גם זאת ברמה פחותה, אבל כל הדברים נלקחים בחשבון".
"יש מגמה של החמרה בענישה, ובצדק, בתאונות קטלניות, גם כשמדובר בנהגים נורמטיביים. זו מגמה ראויה ונכונה לנוכח כל הקטל בכבישים", אומרת אבישר-רווה.