המחוקקים האמריקניים האלה, ששמעתי בטקסי יום העצמאות בניו יורק, לא סוקרו עד היום בתקשורת הישראלית.
ד"ר ברוס בלקמן דיבר ראשון. הוא המושל של מחוז נסאו, היהודי הראשון שנבחר לתפקיד. זה מחוז ענק של ניו יורק, שבו גרים 1.5 מיליון תושבים (כחמישית מתושבי מדינת ישראל).
בלקמן עלה לבמה וסיפר שפעם אחת ביקר בישראל ביום הזיכרון. "נסעתי במכונית ופתאום הייתה צפירה. ראיתי שכולם עוצרים ועומדים ליד הרכב, אז עשיתי כך גם אני. זה היה מרגש. יש לי צמרמורת גם עכשיו כשאני נזכר בכך. זה כל כך שונה מיום הזיכרון שלנו פה לחיילים האמריקאים, שבו בעיקר עושים שופינג והולכים לבריכה ולגולף. אני חושב שצריך לאמץ אצלנו את הדרך שבה עושים זאת בישראל".
זו הייתה רק ההתחלה. בלקמן סיפר שהילדים שלו למדו בבית ספר יהודי. שהוא פגש השבוע את הרב דוד פנדל מהעיר שדרות ושמע דברים נפלאים, ולכן רוצה שהמחוז יתגייס למען שדרות. שהחתן שלו, שנשוי לבתו, שירת בעבר בצה"ל. ואז בלקמן פנה לשני מחוקקים נוספים של המחוז שישבו בקהל ואמר: "יש בינינו תחרות קשה: מי יותר ציוני?".
שני האחרים טענו כל אחד שהם מנצחים בתחרות הזו. הראשון הוא הווארד קופל. נעים מאוד. הוא המחוקק של אחד המחוזות בנסאו. קשה לספור כמה פעמים היה בישראל והביע בה תמיכה. כמו אחרים, גם הוא הודיע שמי שמחרים את ישראל – יוחרם על ידי העירייה המקומית. "לא נעשה עסקים עם מי שלא עושה עסקים עם החברה הכי טובה שלנו". כשרוג'ר ווטרס מהפינק-פלויד היה אמור להופיע במחוז, קופל ניסה למנוע את ההופעה. "הקולוסיאום שלנו לא צריך לארח אנטישמי רעיל שתומך ב-BDS", אמר אז.
לידו ישבה מחוקקת נוספת. מזי פיליפ. אם בלקמן וקופל הם יהודים שמרנים אמריקנים, הסיפור שלה אחר לגמרי: היא נולדה בכפר קטן ועני באתיופיה כילדה יהודייה. מזי הלכה ברגל עם משפחתה ועלתה לישראל ב"מבצע שלמה". היא סיימה תואר שני באוניברסיטת חיפה ואז פגשה את בעלה, יהודי אמריקאי, שלמד רפואה. הם עברו לארצות הברית, והיא הפכה לאשת ציבור, כוכבת פוליטית. יש להם שבעה ילדים. התאומות שלה נולדו שבועיים לפני הבחירות, שבהן ניצחה. במחוז של מיעוטים, אישה אתיופית, יהודייה, דתייה, רפובליקנית, מצליחה כנראה לדבר לכולם. לפוליטיקה המקומית נכנסה כשהבן הבכור שלה התכונן לבר המצווה, וסיפר לה על הערות אנטישמיות שהוא סופג. "הלוואי שהיטלר יהרוג את כולכם", אמר לו מישהו, והיא נרעשה. בקמפיין הבחירות הייתה הולכת ברגל לקהילות ולבתי כנסת, ולפעמים ישנה אצל המארחים שלה, כדי לא לנסוע בשבת.
היא עלתה לבמה ונתנה נאום פרו-ישראלי. אחר כך אמרה לי: "אומרים שאני בעד ישראל. אני לא בעד ישראל, אני ישראל".
נראה שזה לא התפקיד האחרון שלה. רבים באזור עדיין לא נרגעו מהתרמית הגדולה של ג'ורג' סנטוס, חבר הקונגרס המקומי. הוא הציג את עצמו כיהודי, כשחור, כנכד לניצולי שואה. הוא הציג מקומות מרשימים בהם עבד ולמד. הכול, אבל הכול, התברר כפייק אחד גדול, ומהומה פרצה. בתקשורת האמריקנית פורסם שבכירים במפלגה הרפובליקנית רוצים שמזי תתמודד במקומו. באחד האתרים הפוליטיים ניסו להוציא ממנה השבוע תשובה נחרצת לשאלה האם תרוץ, והיא ענתה: "אני באמצע לבשל לשבת"...
אני כותבת עליהם כי נראה לי שכדאי שנכיר אותם ואת השמות שלהם. כדאי לדעת על ידידים טובים כאלה.