מנחילים תרבות חדשה

1. "ואמרו על חסיד, שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו שלל אחר מלחמה חזקה. אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, התעתדו למלחמה הגדולה! אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר וחייליו".

את המאמר הנ"ל של מהשער החמישי של ספר חובות הלבבות, הזכיר לי השבוע, כמה שעות לאחר הפסקת האש, חבר חכם. כשתהיתי מה לו, למאמר המוסרי והיפה, ולרגעים הללו בהם נדמו קולות השיגורים והיירוטים באופק, הוא הצביע בפני על ה'מצגת החגיגית' אותה קיבלנו במייל מהמועצה האזורית בה אנו חיים, מצגת צבעונית אך שחורה משחור עם שלל אירועי חודש הגאווה.

אז רגע לפני שאני מושלך ל'כבשן השיימינג' על כך שהעזתי להשוות בין המלחמה בג'יהאד האיסלמי ובין אירועי חודש הגאווה, חשוב לי לומר דבר אחד – האחרונים נוראים ומסוכנים לעתידה של מדינתנו האהובה פי כמה.

2. כי זה כלל ידוע ופשוט, כשהאויב מדבר כאויב, לבוש כאויב ותוקף כאויב, קל לשים לב לכך שהוא אויב וממילא ניתן גם להתגונן. אבל כשהאויב מדבר כאוהב, לבוש כאוהב וכלל לא תוקף, אז קשה מאוד לשים לב לכך שהוא אויב, ובטח שקשה להבין את הצורך במגננה.

ולא, אני כלל לא מדבר על המסכנים והאומללים שסוחבים איתם את הסטיות והסיבוכים המיניים, הם ודאי לא אויבים, ולא רחוק בעיני שבעולם האמת אני אעמוד מול רבים מהם חיוור ומבויש, בשעה בה ייוודע מול מה הם עמדו ומה שכרם על כל רגע של התגברות על יצרם. עליהם רק תפילות ובקשת רחמים.

האויבים הם אלו שלקחו על עצמם לקבור את כל אותם האומללים בתוך אותן הנטיות ובתוך אותם הסיבוכים הקשים, והכול כחלק ממלחמת תרבות הנעשית על גבם של אותם אחים אהובים.

3. מעשה שהיה כך היה: אחד מבוגרי החוג לפסיכולוגיה באחת האוניברסיטאות בארץ הקודש היה אמיץ דיו ולאחר סיום התואר השני פנה בתעוזה אל הפרופסור שליווה אותו בשלבים רבים של לימודיו. פרופסור יקר, הוא שאל, למה 'אנחנו' כל הזמן אומרים שלא ניתן לטפל בהומוסקסואלים ולעזור להם לחיות חיי זוגיות נורמטיביים, והרי כל פסיכולוג בגרוש יודע שלנטייה המינית ישנה גמישות מסוימת ולא מאוד קשה לעזור לאדם לשנות כיוון.

הפרופסור הסתכל על תלמידו במבט מלא רחמים, רחמים על כך שיש לו תלמיד עד כדי כך תמים, וענה: אתה חושב שאני לא יודע שאפשר לטפל בנטייה מינית הומוסקסואלית?! ברור שאפשר. אבל זה כלל לא הנושא – אנחנו עכשיו מנחילים תרבות חדשה.

4. וכך עוברת לה שנה אחרי שנה, אנחנו ישנים, והם... מנחילים, נחילים, נחילים. בעוד את ואתה עוד מתלבטים אם ראוי לומר מילה של ביקורת, לתהות על המצב, אולי לשאול בצורה מנומסת: מי שׂמכם לקבוע לנו ערכים חדשים ולשטוף לחברה שלמה את המוח שמה שעקום הוא בעצם ישר; בעוד אנחנו מנסחים את עצמנו לדעת במשפטים מפותלים, מתנצלים ומתגוננים, או אפילו כמו השר משה ארבל מתחכמים ומתחמקים, הצד שכנגד דוהר קדימה.

על המצגת אותה קיבלנו עכשיו, לקראת אירועי חודש הגאווה, היה מי שעבד קרוב לשנה שלמה. הוא הזמין סקרים, ערך מחקרים, יזם מעגלי שיח, ראיין בעלי סטיות מיניות, השקיע בפרסום ויחצ"נות. ואנחנו... אוי מה היה לנו. שניים מקרא ואחד תרגום על פרשת נחור. נוחרים.

5. עוד כשישים שנה בערך, כשסוף סוף נקבל אומץ לומר שכל זה נראה לנו קצת מופרע, חולני ואומלל, נקום ונגלה שהקרב כבר איננו זה שהתכוננו לקראתו במשך כל אותם עשרות שנים. בינתיים גם פדופיליה הוכשרה, משכב בהמה הפך לשיא האופנה וגילוי עריות של ילדים והוריהם (הורה 1 והורה 2 כמובן) הוא לגמרי דבר המתקבל בהבנה.

6. אותה 'תרבות חדשה' היא זו שיש לשים אליה לב, היא זו שראוי להכין כנגדה קרב בלימה, וקודם כל לפחות להבין את שורשיה. תרבות חדשה ישנה, תרבות סדום ועמורה, שבאה לפתור את המלחמה הארוכה והמתמשכת ביותר בהיסטוריה האנושית, מלחמה ללא רגע של הפסקת אש, ללא רחמים, מלחמה בה ניתן להבטיח אך ורק דם יזע ודמעות – המלחמה המתחוללת בתוך נפשו של כל אדם, המלחמה בין יצריו הטובים, האידיאליים, העדינים והעליונים, ובין יצריו הרעים, חולשותיו, תאוותיו, חומריותו וגסותו.

את המלחמה הזו, כך הם חושבים, הגיע העת להכריע. כיצד? פשוט מאוד: בהטמעת תפיסה חדשה ישנה: בעצם הכול טוב, הכול בסדר, הכול נורמלי, הכול ראוי והכול לגיטימי. פיצוץ מחריש אוזניים ואחריו שלוות עולמים. נגמרה המלחמה. שקט נפשי ואידיליה צרופה. תם המאבק, פשוט כי תם הצורך שצד הטוב יגבר על הרע. מעכשיו מנוחה שלמה.

7. אנחנו צריכים על כך ספרים, ספריות, הכשרות מורים, השתלמויות, מרצים, קורסים מתגמלים, אבל בעיקר וקודם כל – אומץ לב, גבורה ואמונה שניתן להשיב מלחמה שערה, שניתן לחדש ימים כקדם ולהנחיל באמת תרבות חדשה.