
עם העתקתה של ישיבת חומש לאתר הקבע שלה ביקרנו במקום, נפגשנו עם מנכ"ל הישיבה ועם הרב בן שחר, מרבני הישיבה שלא ניסו להסתיר לרגע את ההתרגשות על המהלך אותו הם רואים כצעד ראשון לקראת השיבה המלאה לצפון השומרון.
מנכ"ל הישיבה, שמואל וונדי, מספר על הקמת הישיבה מיד אחר הגירוש לפני 17 שנים מתוך אמונה שחומש תהיה ראשית השיבה לאדמות מהן בוצע הגירוש. היו אלה שנים של "לדפוק את הראש בקיר", כלשונו, שנים של תחושה בציבור הכללי שהסיכוי אינו קיים כבר אך "עם ישראל הבין שכדאי להתאמץ ובסוף הראש חזק יותר מהקיר שלא רק נסדק אלא נשבר. ארץ ישראל שלנו ואפשר לתקן".
היו שותפים בהיסטוריה ותרמו לבניית הישיבה בחומש >>
מהלך השיבה לחומש, אומר וונדי, קיבל תנופה מיוחדת ומשמעותית לפני כחצי שנה לאחר רצח תלמיד הישיבה יהודה דימנטמן הי"ד בכניסה לחומש, ומאז הגיעו למקום רבבות יהודים והביעו תמיכה בכל מזג אוויר ובכל תנאי, ו"זה הצטרף למסירות הנפש העצומה של התלמידים, מה שהביא לביטול חוק ההתנתקות שאסר על יהודים לשהות בחומש. הכנסת ביטלה את החוק המרושע הזה ואפשר להיות כאן וכולם מוזמנים לבקר".
ההקמה עצמה של הישיבה התחוללה בלילה אחד של התגייסות כללי למשימה וכעת, הוא אומר, פנינו קדימה לשאר יישובי צפון השומרון.
וונדי מאמין שבקרוב מאוד תתרחב הישיבה לעוד ועוד תלמידים, הרבה מעבר לחמישים התלמידים ועשרים האברכים הלומדים בה כעת. לקראת השנה הבאה כבר הגיעו למקום עשרות תלמידי שמינית לשבוע ישיבה "והישיבה יכולה להכפיל את עצמה כבר בשנה הבאה".
הרב מנחם בן שחר, מרבני הישיבה, מספר על התחושות כשהוא ניצב בפתחה של הישיבה לאחר שנות המאבק הארוכות הן בזירת הפינויים ומערכת המשפט והן מול השכנים הערבים המתנכלים למקום. "ברוך ה' חלומות מתגשמים. זה מדהים. כולנו שמחים. השורשים שלנו העמיקו ואנחנו לא מוותרים על הדרישה להקמת ישוב חוקי ומוסדר עם רחובות בתים ומשפחות וגם שיבה לשא-נור ולשאר יישובי צפון השומרון".
היו שותפים בהיסטוריה ותרמו לבניית הישיבה בחומש >>
הרב בן שחר מגיב לפרסום באת הרשתות החברתיות, שם העלה מישהו את השאלה מדוע המתנחלים אינם נקיים ומסריחים. הרב בן שחר מטיל את האחריות על הצילומים אחרי שעות רבות של עבודה, יזע ומאמץ ומזכיר כי גם אחרי ריצת מרתון או משחק כדורסל המשתתפים נראים מזיעים ועייפים, אך שם הדברים מקובלים ומתקבלים. "כבוד לנו להתאבק בעפרה של ארץ ישראל ולבנות אותה".
בנקודה בה נרצח יהודה דימנטמן הי"ד מספר וונדי על חלום שחלם כחודש אחרי הפיגוע, אחרי צעדת ההמונים לחומש, ובחלומו יהודה מגיע אליו, מניח יד על כתפו של וונדי ואומר לו 'אתה לא יודע עד כמה שמחים למעלה ממה שקורה כאן למטה', והחלום ההוא חיזק והוסיף כוחות להמשך העשייה והבנייה.
"מיד אחרי הפיגוע נולד להוריו נכד חדש, קיימנו את הצעדה עם 15,000 צועדים בגשם. אבא של יהודה חזר עם נעליים מלאות בוץ ואיתם הגיע לברית למחרת, עם אותו בוץ של המקום בו יהודה נרצח", מספר וונדי.