א. שמחתו של שליח
"הביקור שנסענו אליו יחדיו לא יישכח. בטיסה חזור מטומסק למוסקבה, ישבתי על יד הרב שליט"א ושוחחנו ארוכות, אמרתי לו שאני מקנא בזכויות שלו וכואב לי שאני לא שליח. אמר לי הרב: אני לא מבין מה שאתה מדבר, מי קבע לך שאתה לא שליח? אתה שליח במקום שלך! הוא הבהיר לי את זה כל כך חזק. חזרתי לארצנו הקדושה והתחלתי עם אירוח אורחים שונים לסעודות שבת בביתנו, שהולך ומתעצם, וב"ה חולל גדולות ונצורות בסייעתא דשמיא מרובה. אדם לא יודע מה יכול לחולל מילה אחת שלו!".
את הדברים האלו אני מצטט מילה במילה, ממה שכתב לי השבוע איש המילה הכתובה, ידידי היקר, סופר עיתון 'המבשר' בארץ ישראל, הרב אשר קליין מהעיר חיפה. וזאת, כתגובה על בקשתי לפרסם ידיעה שכתבתי, על כינוס רבני רוסיה שנערכה לפני שבוע בעיר טומסק שבסיביר, בה ביקרנו יחד לפני מספר שנים, בעת שהקהילה היהודית ורב העיר השליח הרב לוי קמינצקי, קיבלו חזרה את בית הכנסת ההיסטורי של הקנטוניסטים, במעמד מרגש בהשתתפות הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לאחר פגישה עם ראש העיר.
הרב קליין, מחשובי חסידי 'סערט-ויזניץ', הוא ידיד נאמן למוסקבה בפרט ולכל השלוחים בכל העולם בכלל. השבוע הוא זכה והכניס את בתו הכלה לחופה בשעה טובה ומוצלחת. אומנם בגופי לא הייתי באירוע, אבל בנפשי השתתפתי בשמחתו הגדולה, של שליח מסוג מיוחד, איש שידע להפנים את משפט התשובה של הרב שניתנה לו בין שמים לארץ, בדרך מסיביר למוסקבה ולעשות איתה רבות מדי שבת וחג, בנתינת תשומת לב לאנשים הזקוקים לכך, ובאירוח לבבי שלו ומשפחתו - שגם אני זכיתי לכך פעם - ובכך פועל רבות ונפלאות וזוכה בזכות מיוחדת זו.
ב. עשה לך רב
חג השבועות היה נקרא בליובאוויטש 'חג המ"צות', כי בו היו מגיעים רבנים חסידים (המכונים 'מו"ץ') לרבי, היות ובחגי ניסן ותשרי, עול הקהילה על כתפיהם, ולעומת זאת בשבועות, כמעט ואין שאלות בהלכות. לא רב אני, אך סיפור יפה ובעיקר מלמד, שמעתי בהיותי השנה בבית חיינו לחג מתן תורה, וזכיתי לטוס לרבי לחג לרגל 'שנת הקהל'.
בין שאר אלפי האורחים שהגיעו מכל קצווי תבל, פגשתי ידיד בשם הרב נתן וינקלר מהעיר בני-ברק, שהגיע גם הוא לרבי. בין הנושאים ששוחחנו, סיפר לי מה ששמע מחמיו הדגול רבה המנוח של בני ברק הרב משה לנדא ע"ה, על מה שקרה עם אביו הרב יעקב לנדא ע"ה: "יום אחד הגיע ראש ישיבה מסוים לעיר נתניה, וקרא לשוחט החסידי שהיה במקום בכדי לתהות על קנקנו. לאחר שבדק את סכינו פסק ואמר כי יש כאן שאלה חמורה, והוא לא רוצה לאכול מהבשר ששחט. השוחט נבהל למשמע הדברים, ואץ רץ אל רבו הרבי מקלויזנבורג זצ"ל. בבכי הניח את הסכין על השולחן ואמר לרבי שהוא מפסיק לשחוט, לאחר ששיש חשש לכשרות השחיטה שלו. הרבי חשש לבדוק ולפסוק בעצמו על חסידו המסור מזה שנים רבות, ולכן קרא לרבה של בני-ברק הרב יעקב לנדא שאכן הגיע במיוחד. הרב התיישב לבדוק את הסכין, ובמשך יום שלם עקב מקרוב על השחיטה ולאחריה פסק: 'המשך בשחיטה כקדמת דנן. ורק הוסיף לו הצעה ובקשה: מכאן והלאה, אל תראה את סכינך לאף אחד, רק לרבי שלך. וכל מי שמבקש ממך - הפנה אותו אל רבך'"!
לא פעם אני פוגש אנשים מבולבלים, המבלבלים את עצמם בידיים. הם שואלים רב, מקבלים מענה, אך ממשיכים לרב אחר ואצלו הם מקבלים כיוון אחר, הכל מתערבב, ובסופו של דבר הם מחליטים לבד, וברובם גם מתחרטים מיד אחר כך. 'עשה לך רב' כתוב בפרקי אבות שאנו לומדים בשבתות אלו. 'רב' ולא רבנים!
ד. וקשרתם לאות בין אב לבנו
ביומו השני של חג השבועות שחל בשבת, שמעתי ממארחנו הדגול, החסיד ועושה חסד הרב שלום הלוי דוכמן, מה שסיפר לו ידיד בבית הכנסת בסיום התפילה: "ישנו יהודי שהכרתי לפני מספר שנים, שלצערנו הרב, מסגרת משפחתו התפרקה, והדבר הכי קשה לו הוא, שבנו נגדו ואינו רוצה שום קשר. הוא ניסה בכל הדרכים להשכין שלום, שלח אל בנו אנשים, כתב מכתבים, והבן מסרב להגיב ולהתייחס. לפני כשנתיים נודע לו כי נולד לו נכד, אך לא הודיעו לו על הברית, והוא פנה אליי לשפוך את לבו על מצבו.
באמצע אף הציע להפעיל את 'חוק הסבא' הקיים בארה"ב, ולפיו חייבים בתנאים מסוימים, להראות ולהפגיש נכדים עם הסבא והסבתא, גם אם ההורים מתנגדים. השבתי לו כי לא שווה לו להגיע בכוח החוק לברית, ועדיף להתאפק. רק הצעתי לו הצעה חשובה: 'טלפן אתה לאבא שלך, ובזכות זה הבן שלך יטלפן אליך...'. לאחר שבוע הוא חזר אליי ואמר לי: 'חשבתי רבות על הצעתך, והחלטתי להיענות לה. בוא אליי והנח לי תפילין!'. הגעתי והנחתי לו לראשונה תפילין, לאחר שנים רבות שביקשתי והוא סירב בתוקף.
לפני מספר ימים, טלפן האיש אליי ובישר לי: 'בדיוק במלאות שנה להנחת התפילין שלי מדי יום, קיבלתי לפתע שיחת טלפון מבני שנמשכה מספר שעות. אני אבא וסבא מאושר!'. 'צדקת ראביי, הטלפון היומי שלי לאבא בשמים, החזיר לי את בני', הוא סיים ברוב רגש ושמחה.
ולתמונת השבוע שלי: אייגע, ביסט נישט אליין!
יום ראשון בערב, הגענו שוב לאוהל הרבי, ולאחר כשעתיים של הכנה ותפילה, אני פונה לזוגתי ומספר לה, כי ראיתי היום צילום שהתפרסם בכמה מקומות, מקברה של אשה כלשהי שנפטרה ערירית. 'בדיוק הלילה חל היארצייט המאה שלה, בדקתי ומצאתי שהיא קבורה כאן באזור, אולי כדאי שנפנה לשם?'. אספנו שני נרות וגפרורים מהעמדה שיש ליד האוהל, ועם ספרי תהלים יצאנו לדרך.
הירח מאיר ממעל, הפנס מהטלפון הנייד מלמטה, וכך עברנו ממצבה אחת לשנייה במשך שעה ארוכה, כשרק יללות הינשופים וזימרת הציפורים נשמעת בשעת לילה מאוחרת שכזו, בין אלפי הקברים. בן כמאה וחמש עשרה שנה הוא בית החיים היהודי 'מונטיפיורי', השוכן בשכונת קמבריה הייטס שבקווינס, ניו-יורק, עם עשרות אלפי קברים יהודים. רגע לפני שהתייאשנו למצוא, עשינו עוד ניסיון בחלקה נוספת, והנה המצבה עומדת ניצבת ליד העץ, כמו בתמונה.
לפני מאה שנים חיה בארה"ב הנערה אייגע דאווידוביץ ע"ה. היא התבגרה והגיעה לגיל 38, ואז היא נפטרה בקיצור ימים ושנים, בלא שתשאיר אחריה המשך לדורות.
בלב רותת מהתרגשות, קראתי את זעקתה, אותה חרטה המנוחה בעצמה על המצבה האילמת: "ליבע מענטשען! - איך בין דא זייער עלענד, איך האב נישט געלאזט קיין קינדער, פליעז שענקט מיר אויך אלעכטעל. און אויך בעט פאר מיין נשמה, בזכות זה זאל אייך גאט העלפען, איהר זאלט דערלעבן זעהן קינדער און קינדס קינדער, ביי זייערע עלטערע יאהרן מיט כל טוב, אמן". ובתרגום לעברית: "אנשים אהובים! - אני כאן מאוד בודדה. לא השארתי ילדים. בבקשה, העניקו לי נר. וגם, בקשו עבור נשמתי, בזכות זה שהקב"ה יעזור שתזכו לחיות ולראות ילדים ונכדים בשנותיהם המתקדמות עם 'כל טוב' אמן".
הדלקנו נרות, קראנו תהלים לעילוי נשמתה, ובקול חרישי אמרתי לה: "אייגע בת ר' עזריאל עלייך השלום. חיפשנו אותך במשך שעה שלמה, ומצאנו. אנא ממך, התפללי ליד כסא הכבוד, עבור אלו המחפשים שידוכים, שימצאו ויזכו להקים בתים בישראל, וקומי את במהרה בקץ הימים, בגאולה האמיתית והשלמה".
גוט שבת!
שייע