אמרו חכמים (אבות ה, יז) כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. שלוש עשרה שנים חלפו מאז הסתלקותו של האדם הגדול, אחד ומיוחד ממאורי הדור שהקרין מאורו ומתורתו על דור שלם – מרן הגאון הראשל"צ רבי מרדכי אליהו זצ"ל. אדם שהענווה והצניעות פשוט בקעו ממנו ואפפו את כל ישותו.
אין אדם שבא במחיצתו ולא התרשם עמוקות מהאישיות הנהדרת, הסימפטית, הצנועה והקדושה שקרנה ממנו. כבר דיברו הרבה וספרו בקורות חייו, על תלאות ילדותו ותלאות בחרותו, העמל וההתמסרות לתורה עם כל הקשיים והנסיונות. אדבר על פן אחד שהרבה נמנעים מלדבר בו, ואף מנסים להצניעו ולדלג עליו. ולענ"ד טוב בשעה זו להציפו ולראותו במבט קצת שונה בפרספקטיבה של שלוש עשרה שנים.
כעשרים שנים זכיתי להיות קרוב (גאוגרפית) למרן הראשל"צ, ומתוך כך גם למעט התבשמות רוחנית ממנו . שיעורי יום חמישי בעיון ההלכה. בתפילות השבתות והחגים, והרבה גם בימות החול. ראיתיו בצמתים חשובים שבהם הכריע בשאלות ציבוריות גורליות, כאיש מלחמה וכגבור אלי קרב יצא ולא נסוג מפני המלעיגים או המקטרגים.
אולם העיבה במיוחד המחלוקת הגלויה בין שני מרנן ורבנן הראשונים לציון, מרן הרב עובדיה זצ"ל ומרן הרב אליהו זצ"ל. מחלוקת זו השרתה אי נוחות בקרב התלמידים וכמובן נזהרו מלהכוות בגחלתן של שני גדולי הדור הללו ולא נטלו חלק בה. מה היה שורש מחלוקתם, שפעמים גלשה אצל התלמידים וחסידים שוטים לפסים נמוכים ולמעשים שפלים, אבל אצל אלה הגדולים לא פגע ולא נגע הכבוד והיוקרה כפי שעיתונאים קטנים וסתם נמוכי רוח רצו לשוות לה.
הרבה דרשות שמעתי ממרן הרב אליהו זצ"ל, והרבה פעמים היה מזכיר את מרן הרב עובדיה זצ"ל, ובלשונו "חכם עובדיה", והיה מזכירו בסיפורים שונים ובהומור שהעלה חיוכים רבים וקורת רוח אצל השומעים. בהלכה לא שמעתי מעולם מזכירו כבר פלוגתא, אלא היה מזכיר את דעת החולקים והיה דוחה או מסתייג, אבל בלי להזכיר ולפגוע ח"ו.
שלוש עשרה שנים חלפו, ובנו ממשיך דרכו של מרן הרב אליהו, הגאון הרב שמואל שליט"א, רבה של צפת, האיר את עיני לעמוד על דמותו של מרן הרב אליהו זצ"ל מזוית שלא הכרתי ולא חשבתי עליה עד כה, ובהקשר למחלוקת עם מרן הרב עובדיה.
בסדרת הספרים המופלאה של "אביהם של ישראל", קיבץ מורנו ורבנו הרב שמואל שליט"א מאות ואלפי ספורים שהוא עצמו העיד ואמר: לא הכרתי ולא ידעתי שמור אבא זצ"ל עשה כזאת. מפי אנשי אמנה ואנשים ריאלים שמענו סיפורים שרק מימות רבותינו הקדמונים שמענו כזאת. מרופאים ומאנשי בטחון (שב"כ, קצינים וכד') שמענו מופתים כאלה שרק בספורי חסידים קראנו.
איך לא הכרנו את מי שהיה בשכונתנו ובהישג ידינו? שאלנוהו אינספור שאלות הלכתיות, עיצות והדרכות. אבל מופתים וישועות כאלה, מעט אמנם שמענו וגונב לאזנינו, אבל לא ראינו פלאים משדדי מערכות הטבע כמו שקוראים אנו בספרי הרב שמואל. אכן היא הנותנת. מרן רבינו זצ"ל שהיה דיין מובהק, מקובל ידוע, פסקן גדול, לא רצה שיקשרו סביבו סיפורי מופת כאלה. הוא רצה להדריך ולפרסם תורה ברבים, ולשם כך כיתת רגליו ממקום למקום והרביץ תורה בכל מקום שיכל. ודוקא מתוך כך זכה ומשמיא עשו חפציו.
כד נתבונן על דמותו של מרן הרב עובדיה ודמותו של מרן הרב אליהו, תתחדד ההרגשה וההכרה ששני אלה היו כרבינו הגר"א מוילנא זצ"ל וכרבינו הבעל שם טוב זצ"ל. מי שהכיר את מרן הרב עובדיה, ידע מהלחץ והדחק שהיה סביבו. הבהילות והמתח האגדי שהיה סביב שימור זמנו, היה בלתי נתפס. רק בסיפורים על הגר"א מוילנא שמענו כזאת, איך חס על כל דקה ודקה מזמן לימודו. מי יכל להתקרב למרן הרב עובדיה בפורים? מתי מעט. מי יכל לבוא אליו במועדים? מתי מספר. כמובן שקיבל קהל והאיר פנים בצורה שהשאירה רושם עצום, אבל אי אפשר היה להתקרב לאישיות הנהדרת הזו בלי חציצין ומחיצין ששמו סביבו שומרי הסף שחסו על זמנו, שהיה קודש קדשים ללימודו וכתיבת ספריו המופלאים.
מרן הרב אליהו, כמו רבינו הבעל שם טוב, קירב את העם שבשדות לאו דוקא דרך עולם הלימוד. כמובן שריבץ תורה והקים ישיבות וכוללים. יעיד הכולל הנהדר והמיוחד בדורנו, "דרכי הוראה" שאין כדוגמתו כמעט בכל הארץ בתורה ובמניין. הרב אליהו עד שיבה כיתת רגליו אצל העם שבשדות לשאת דרשות באזכרות ובבר מצוות ובחתונות, הוא הצליח לרומם דור שלם ולהדביקו בקדושתו. ומתוך כך החלו פשוטי עם להתקרב לעולמה של תורה בכל תפארתה וגדולתה.
גם מרן הרב עובדיה כיתת רגליו לעצרות שונות וגם הוא התעסק עם העם שבשדות, אבל היה זה דרך הלימוד, שיעורי ההלכה שהכניסו לבית ישראל את המודעות לשמירת ההלכה. אבל מרן הרב אליהו בגישתו "החסידית" ירד לעם שבשדות, לאלה שלא באו לבית המדרש, לאלה שלא התחברו לשיעורים, הוא בקדושתו ובחסידותו ירד תהומות כדי להעלות נשמות עשוקות, כדי להצהיל פני יתומים ואלמנות, כדי להתחבר לנאבקים בהחלטות ממשלה מרושעות ערך תפילות בכותל, הגיע לישובים ודרש וקרא והזהיר. קירב וקירב, שמח ושימח.
גם בשמו של מרן הרב עובדיה נקשרו סיפורי מופת מופלאים, אך לא זה נתן את ההילה סביבו. הילת לימודו ועצמתה האגדית היא היתה הילתו כפי שנקשרה סביב דמות רבינו הגר"א מוילנא. מרן הרב אליהו שנודע בעמקותו הלימודית, בדרך פסיקתו, ובידיעת חכמת הסוד, לא בזה דוקא נקשרה ההילה סביבו. קדושתו ותוקף מעשיו המופלאים, שנבעו בלי ספק מכח תורתו בנגלה ובנסתר, הם שנתנו הילה קדמונית סביב אישיות בלתי מצויה זו שהיתה לנו בדורנו כרבינו הבעל שם טוב זצ"ל אשר ירד תהומות והעלה דורות שלמים לקרבם לתורה ולעבודה. אשרי מי שחמאן. על כן מחלוקת זו שהיתה לשם שמים סופה להתקיים – סוף שיצא ממנה קיום וחיים טובים לנו ולכל ישראל.