פרשת קורח מקפלת בתוכה את מחלוקת המפורסמת בין קרח ועדתו לבין משה ואהרון. בפשטות קורח ועדתו מנסים לקרוא תיגר על מנהיגותם של שני המנהיגים הגדולים של דור המדבר, משה ואהרון.
הקריאה שמטיחים קורח ועדתו במשה באה לכלל חריפות בביטוי "ומדע תתנשאו על קהל ה'". ראשי המחאה אינם מגיעים מירכתי החברה אלא הם האליטה החברתית, "ויקומו לפני משה אנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם".
מסביר המדרש "נשיאי העדה – המיוחדים שבעדה"; "קריאי מועד שיודעים לעבר את השנים ולקבוע חדשים", כלומר אנשים בעלי ידע מיוחד שבכוחם לקדש את החודש ולהוסיף חודש בשנה. האנשים שיודעים לקדש חודשים הם אנשים שמבינים במשפט, שכן ולפי המשנה הסמכות לחדש חודשים ולעבר את השנים מסורה היתה לסנהדרין, אותו בית משפט עליון שהיה בירושלים. אליהם הצטרפו ''אנשי שם – שהיה להם שם בכל".
כלומר אנשי שם אלו הם אנשים בעלי חשיפה ציבורית גדולה ומשמעותית, במונחים של היום אנשים בעלי פרופיל ציבורי גבוהה, כאלו שכולם מכירים. וקורח עצמו היה מנושאי ארון ה' ובמקום אחר מדגיש ומחדד את הדברים המדרש בקובעו שקורח הצליח בתוכניתו עד "שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו".
אליטה זו מגיעה למשה ואהרון וטוענת. לשחיתות פוליטית, למינויים ציבוריים פסולים על רקע של אינטרסים אישיים, וכך, אם נשוב אל הפסוק שפתחנו בו טוענים אותה אליטה" ובמדרש אגדה מצינו: "ומדוע תתנשאו על קהל ה'. אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול, ולא צוה הקדוש ברוך הוא אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה". לטענת האליטה "גם בלעדי משה ואהרן היתה השכינה שורה על אחרים שראויים לכך".
אם נודה על האמת 'טענה יפה' אם נדייק טענת קורח ועדתו היא טענה המונית דמגוגית, שכן האם באמת ניתן לקיים חברה ללא מוסדות ונבחרים, ללא מנהיגים, שכן וכבר לימדו חז"ל ''שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". אלא שעיקר חטאו של קורח נבע מתפיסה שביקשה לקדש את 'האני' מחשיבות יתר שאיך יכול להיות שאדם שכמותי לא יהיה מנהיג, כך למשל תופס מבין המדרש את לשון הכתוב "ויקח משה", "מה לקח מקח רע לעצמו לקח דבר אחר ויקח לשון מריבה." ור' שלמה יצחקי, רש"י מנסח את הדברים באופן הבא: "לקח לעצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה". מילה מעניינת מכניס רש"י לביאורו שיש בה כדי לבטא את עיקר חטאו של קורח והכוונה למילה ''עצמו'' באמצעותה מבקש רש"י להדגיש שבטענות קורח לא היו כל ממש מלבד אינטרס עצמי ומניע אישי.
מכאן אבקש לצאת אל אחת הסוגיות הציבוריות והמשפטיות המבקשות לנטרל את מניעיו של האדם בבואו לשרת בקודש.
אנשי ציבור – ללא מניעים אישיים
על קריאת משה לעם "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים ויודעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם" בניסיון להתחקות אחר משמעות הדרישה 'הבו לכם אנשים חכמים' משמיע לנו בנו של החתם סופר, ר' אברהם שמואל בנימין סופר, הונגריה המאה ה-19, בפירושו 'כתב סופר' את הדברים הבאים: "דמנהיג ומנהל עדת ה' צריך שלא יהיה לו שום פניה, לא לממון שיתנו לו ולא לשום כבוד, רק לשם שמיים להדריך העם דרך הישר". מדברי הכתב משה עולה כי מנהיג ציבור צריך להיות נטול פניות, כאשר עיקר המצפן המנהיגותי שחייב להדריכו הוא "לשם שמים". ובתשובה שכתב הכתב סופר הוא מוסיף ומבאר את תכלית מגמתו של מנהיג ציבור: "מי שיושב על כסא הרבנות ונתקבל לפקח על עסקי העיר להורותם דרך החיים להוכיח ולייסר אותם בדברים ולהעמיד הדת כל האפשר לא יחוס על עצמו רק על כבוד ה'".
את החובה המטילה על מנהיג לכוון מעשיו שיהיו לשם שמים אנו מוצאים עוד הרבה קודם, כבר הרמב"ם בספרו 'משנה תורה' כאשר הוא מבקש לעמוד על תכלית מעשיו של שופטים הוא כותב: "ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו". ואולי אף קודם לכם בהנהגה שאנו מוצאים במסכת אבות הקובעת: "וכל העמלים יהיו עמלים עם הציבור לשם שמים".
בניסיון להבין מדוע מוצמדת לעבודה הציבורית המושג 'יראת שמים' ניתן להסביר בפשטות שגם אם קיימת אפשרות שמנהיג יצניע את כוונותיו מהציבור או יעטפם בעטיפות יפות כדי שיתקבלו אצל ההמון הרי שאת השמים הוא לא יוכל להנות, האל חוקר כליות ולב מכיר ויודע את הכוונות האמיתיות של האדם, ולכן מוזהר מנהיג ציבור גם אם מעשיך אינם ניכרים דיים לבני אנוש לא תוכל לפטור עצמך לגמרי שכן הינך מחויב גם כלפי שמים.
כחלק מהעקרון שמחייב את נבחרי הציבור לפעול לשם שמים וללא מניעים אישיים אנו מוצאים בתשובה שכתב ר' ייסף ענגיל בשו"ת בן פורת' בתשובה שכתב בעניין מינויו של בעל משרה ציבורית, וכך הוא משמיענו: "שהקבלה צריכה להיות חופשית בלי שום צד הנאה ונגיעת ואז היא בצד ואמונת ומקבלין את הראוי באמת ולא כאשר מקבלין עבור איזה הנאה שתהיה".
עוד מוסיף לנו הרב נפתלי יהודה צבי ברלין בפירושו לתורה ומשמיענו: "באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם, ולראות לטוב למי שחונף לו ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו, על כן עליו כתיב מה ה' שואל ממך כי אם ליראה..., ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו'. עוד יש לפניו לירא יותר את ה' מכל בני אדם".
הנה כי כן ומתוך עניינו של קורח ניתן ללמוד פרק בהלכות נבחרי ציבור. פרק אשר מבקש ללמדנו שפעולתו של איש ציבור צריכה להיות משוללת כל נגיעה אישית, האינטרס היחידי שצריך להוביל את נבחר הציבור הוא הציבור ולא טובתו האישית, כבודו או רצונו לתפוס או לשבת על משרה.
הכותב הוא עורך דין ומגשר מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ובעלים של משרד עורכי דין