פרשת חוקת, שמונים ושבעה פסוקים ועשר פרשיות, עם עליות ומורדות, שלכאורה אינן קשורות, אך זוהי פרשה נפלאה, בה מוסיפה האומה הישראלית קומה, ועוברת מעידן חיי ניסים לעידן החיים על פי הטבע, כהכנה לכניסתה לארץ ישראל, וכל פרשייה קשורה גם קשורה לחברתה.
פותחת היא ב 'זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה' לא רק חוקת פרה-אדומה, אלא חוקת התורה כולה. זוהי חוקת חיי הטהרה של עם-ישראל, שהם בחינת מה שאמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב ''זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה' '. כך הוא בבראשית רבה יט', ח'. אחר חטא העגל, ביקש משה, להבין מהי דרך ה' כלפי עם-ישראל, מדוע לא ימשיך ה' בדרך חיי ניסים ובלעדי משה, כך שיאמינו בה' ולא רק כשמשה עבדו עמו, וכך לא יחטאו בהיעדרותו, כמו בחטא העגל.
על כך ענהו ה' 'רק אחורי יראו ופני לא יראו'. העתיד שבמחשבת בורא-עולם, אינו בר השגת בן-אנוש, ואפילו לא של בן-אנוש כמשה, איש האלוקים. חיים על פי ניסים הינם רק בדיעבד, כהסבר בעל משך-חכמה, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק. דור המדבר, שחווה את ענני הכבוד, את המן ואת באר-מרים, חי בתקופה קצרה של קיום ניסי, כדי שיאמינו בה' ובמשה עבדו. אך הכניסה לארץ-ישראל עומדת להביא עימה קיום נורמלי הפועל בתוך המגבלות הטבעיות של הטבע. העם שלנו נזקק להתחלה ניסית בכדי שהאמונה בה' תוכל להשתרש בו, אך סגנון חיים זה, מעולם לא היה המטרה האמיתית. לאחר שהשיג את מטרתו, פסק הקיום הניסי.
דומה כי כמשה-רבנו כן שלמה-המלך, החכם מכל אדם, באומרו 'אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי', לא התכווין רק להבנת טעמי המצווה הפרטית של פרה-אדומה, אלא בכלל לכל חוקת התורה, לדרכי ה' העתידיים, אשר גם המה בחינת 'חוק חקקתי גזירה גזרתי'. אך, אומר שלמה, רחוקה היא ממני, כי רק אחורי ה' יראו ופניו, פני העתיד, לא יראו.
בפרשתנו מתחילה סידרת חינוך מופלאה של המהפך המתרחש בתום שלושים ושמונה שנה מיציאת מצרים. מהפך מחיים על פי ניסים, לקיום נורמלי בתוך מגבלות הטבע. סידרת חינוך לעם-ישראל ערב כניסתו לארץ-ישראל, ובכמה רבדים. עד עתה בזכות שלשת המנהיגים, משה, אהרן ומרים, זכו ישראל במשך שלושים ושמונה שנים, למן, לענני-הכבוד ולמים מבאר-מרים. עתה, הולך להסתיים עידן.
בקדש מתה מרים ועימה מסתלקת הבאר, נפסק מקור המים הניסי, ונולד הצורך בפתרון זמני באמצעות הסלע. גם הסלע היה אמור להוסיף בסדרת חינוך זו את כח הדיבור, כוחה של תפילה, אך השיעור כשל בשל הכאת הסלע במטה. מיד אחר כך, באה ההתמודדות הטבעית עם אדום, 'וְימָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ'. כח ההרתעה של ישראל נחלש עוד במלחמת עמלק, וגם בה למדו ישראל – וכי ידיו של משה עושות מלחמה, אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים ליבם לאביהם שבשמים, היו נוצחים. עתה, אף באדום, אין ברירה, אין נס הנראה לעין, 'וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו'. ומיד בא השיעור הבא, אהרן הולך לבית עולמו, ועמו מסתלקים ענני-הכבוד, וגם עמוד-האש, המוליכם ומכוונם במדבר. בני-ישראל כואבים, מתאבלים ומבינים שאחרי מות שני המנהיגים, מרים ואהרן, יבוא תורו של משה רבנו, ותוקפת אותם חרדה.
או אז מגיע השיעור הבא המכוונם אף הוא לחיים טבעיים. לא רק אדום לא חש יותר בחתת ישראל עליו, גם הכנעני מרים ראש ומחליט להילחם בישראל, ושוב בכוונת מכוון, אין שום מעשה ניסים, הכנעני אף שובה שבי. אמנם רק שפחה אחת אבל איה ניסי העבר? לא פלא ש'וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ'. מדובר בדור הבנים. דור האבות יוצאי-מצרים כבר מת בחטא העגל. והנה תחושת דור הבנים היא, 'קיצור נפש', כלשון רש"י, למרות שהיו כה קרובים לארץ-ישראל, חוזרים הם לאחור 11 מסעות לתוך המדבר. חוששים הם שכגורל אבותיהם עומדים אף הם להסתובב שלושים ושמונה שנים במדבר. מתוסכלים ואף מעזים לדבר סרה לא רק במשה אלא גם באלוקים. 'אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל'. כיון שקצרה נפשם בדרך, שוב לא מצאו קורת רוח בכל המתנות הטובות שניתנו להם במדבר, עד שבאו לערער על עצם יציאתם ממצרים.
או אז מגיע אחד השיעורים החשובים ביותר בסדרה. הקב"ה משלח בעם את הנחשים השרפים, וינשכו את העם וגו'. אומר המדרש, יצאה בת-קול ואמרה: בואו וראו כל בני האדם, הקשיבו ושמעו כל בני בשר: קללתי את הנחש מימות עולם ואמרתי לו - עפר יהיה מזונך! ולא נתרעם עלי. הוצאתי עמי בני חורין ממצרים, הורדתי להם מן מהשמים, והגזתי להם שלווים מן הים, ובאר העליתי להם מן התהום, והם מתרעמים לפניי על עסק המן, ואומרים: 'נַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל'. לפיכך, יבוא נחש, שלא נתרעם על מידותיי, ויכיש לעם הזה שנתרעם על מדותי. יבוא נחש שפתח בדיבה על בוראו ולקה על עסק דיבה ויפרע מאלו שהוציאו דיבה ולא למדו ממנו.
אך אין השיעור רק בחינת מידה כנגד מידה, השיעור עמוק בהרבה. המשנה אומרת, וכי נחש ממית וכי נחש מחיה, אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתרפאים. בני-ישראל למדים בדרך הקשה, שישנו קו ישיר בינם לבין בורא-עולם. קו זה אינו עובר דרך משה והמטה, לא דרך אהרון וענני-הכבוד ואף לא דרך מרים ובארה. מטה יכול להיהפך לנחש, כפי שהיה בביקורו של משה אצל פרעה, ויכול לחזור להיות מטה. אף החרטומים היו מלהטים בנחש ועל ידי לחיצה בעורפו הפכוהו למטה. הנס הזה שייך לעבר, מעתה אליכם להסתכל ישירות כלפי מעלה, לראות את נחש הנחושת הנמצא בראש התורן, קבוע על נס, מעל הנס, כשהמסר העיקרי הוא, שמעתה, כוונו ליבכם ישירות לאביכם שבשמים. או אז, לא רק גופכם יתרפא אלא גם נפשכם, וזאת בדרך החיים הטבעיים שאתם עומדים לחוות בארץ-ישראל.
חיים בארץ 'אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד... מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה', אך אין המן יורד בה, אין בה אף ענני כבוד, ולמטר השמים תשתה מים. נחש שרף זה מנחושת, היה לסמל ולתזכורת במשך שבע מאות שנה, לקשר הישיר של איש-ישראל ושל עם-ישראל עם בוראו, עד ימי חזקיהו-המלך אשר כתת אותו, ככתוב: 'וְכִתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֗ה וגו'. [מלכים ב', יח']. וזאת כי ישראל עשו אותו לעבודה-זרה. והוא אחד משלשת הדברים שחכמים הודו לחזקיהו.
החל עידן חדש. ניסים גלויים תמו, אך ניסים בהסתרה ואפילו בהסתרה שבהסתרה, היו גם היו. כאותו אשד הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים במארב על ישראל. לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר, וההרים סמוכים זה לזה. אמרו האמוריים, כשיכנסו ישראל לארץ לתוך הנחל לעבור, נצא מהמערות ונהרגם בחיצים ואבני בליסטראות... כיון שבאו ישראל לעבור, נזדעזע ההר של ארץ-ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד ההר של מואב...והרגום.
כל סדרת חינוך נפלאה זו הינה בחינת שירה חדשה אותה שיבחו גאולים מתוך הבנה שהדרך ללא ניסים בתוך מגבלות הטבע, היא היא רצון ה'. או אז, 'אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ'. הפעם ישראל שרים לבדם. אין הם מחכים לתיווכו של משה מנהיגם שישיר עמהם. ישראל פוצחים בשירה ומודים לה' ישירות. לא רק ששרים הם ישירות, אלא גם מבינים שדרך הטבע אף היא ניסית היא, וזהו רצון ה', והיא ההנהגה שתנהג עמם מכניסתם לארץ ישראל ואילך.
הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפה אינטרנשיונל