הגדרת 'חפים מפשע'

בעת לחימה מקבלים למעשה הלוחמים 'רישיון להרוג'. הלוחם קובע, לעיתים בחלקיקי שנייה, האם האדם שעומד מולו הוא אוייב שדינו מוות או לאו.

כלומר, חזקת החפות לא רלבנטית בעת לחימה, כמו שהיא גם לא רלבנטית בעתות שלום, כאשר אדם עומד על נפשו ובמסגרת הגנה עצמית הוא פוגע במי שתוקף אותו. במקרה כזה המגן על נפשו עושה דין לעצמו, ומחליט שאותו אדם מסכן את חייו ולכן הוא בן מוות.

חזקת החפות עומדת למחסל האוייב אא"כ מוכח לאחר מכן ששיקול הדעת שהפעיל היה בלתי מתקבל על הדעת ואז הוא זה שחשוף להעמדה לדין פלילי.

יש לעיין מחדש בהגדרת 'חפים מפשע' כאשר מתייחסים לאוכלוסייה הפלשתינית, בעיקר בימים אלה שבהם מתקיימת אינתיפאדה 'שקטה'. ואסביר.

לענ"ד האוכלוסייה הפלשתינית היא ככלל אוכלוסייה תומכת טרור. היות והדג מסריח מהראש, נתחיל בכך שהעומד בראש הרשות הפלשתינית הוא מכחיש השואה אבו מאזן, אשר גם כתב דוקטורט בעניין זה באוניברסיטה רוסית.

מתוך כך אין פלא שהרשות עצמה היא גוף שמסית לטרור, תומך בטרור ומממן טרור, ואין בכך הפתעה ששנת הלימודים במערכת החינוך הפלשתינית עמוסה בהסתה אנטישמית נוראית, וכוללת חומרי לימוד דוגמת 'הפרוטוקולים של זקני ציון'.

כשסדאם חוסיין ירה טילי סקאד על גוש דן במלחמת המפרץ הראשונה, רקדו ערביי יו"ש על הגגות ושרו לו שירי הלל. האם הם בגדר חפים מפשע?

לאחר רצח יהודים, גם אם זה ילדים יהודים, יוצאים אזרחים לרחובות ומחלקים בקלאוות וסוכריות. האם הם בגדר 'בלתי מעורבים'?

רחובות וכיכרות בכפרים ובערים הפלשתיניות נקראים על שמם של רוצחי יהודים. הממסד משלם משכורות לרוצחי יהודים ומשפחותיהם. היש לך תמריץ גדול מכך לביצוע טרור?

כולם יודעים שהסיכוי של רכב יהודי שנקלע בטעות לכפר ערבי ביו"ש לצאת בשלום הוא סיכוי קטן, וכי יהודי יכול להסתובב בכפר ערבי רק בדרך אחת - על המנגל. כל יהודי שיעשה ניסוי ויעבור ברחוב הראשי של כפר כלשהו, לא יעבור את בלוק הבתים הראשון בעודו בחיים.

לאחרונה שמעתי עדות מזוויעה של מי שנכח בחווארה בעת שהצבא הוציא את גופותיהם של הלל ויגל יניב הי"ד מרכבם. הוא סיפר שבאותה עת הערבים אשר עמדו ברחוב ובחנויות שסביב האירוע צהלו ומחאו כפיים. אלה הם אוייבינו שנהנים מההגנה של 'חפים מפשע'.

זאת ועוד, השבוע נפתחו קייטנות הילדים והנערים הפלשתינים בחבל עזה. רוב רובם נמצאים בקייטנות של החמאס והג'יהאד האיסלאמי, בהן (כהמשך ישיר של שנת הלימודים) מחנכים אותם על הצורך בשחרור פלשתין כולה מידי הציונים הארורים (בני הקופים והחזירים), מלמדים אותם לאחוז בנשק, ואף עורכים מודלים של פשיטות על יישובים יהודים וביצוע הרג.

האם הם עדיין בגדר חפים מפשע? כשרואים את הנערים המשולהבים, אחוזי האקסטזה ושנאת היהודים, הדבר מעלה הרהור מיידי בדין 'בן סורר ומורה'. אותו נער שהתורה מזהה בהתנהגותו את הרוע והצרות שהוא עתיד לעשות לציבור, ומוציאה אותו מחזקת החפות כבר בילדותו. בן סורר ומורה נענש במיתה, אף על פי שהעבירות אשר ביצע (כגון גניבת מזון, ואכילה של זלילה וסביאה) אינן מצדיקות עונש מיתה.

בן סורר ומורה נענש במיתה, משום שהתורה רואה מה יהא סופו: מכיוון שכבר עתה הוא זולל וסובא על חשבון הוריו, עתיד הוא לכלות ממונם של הוריו, ואז כדי להשיג את המאכלים שהורגל להם, סופו מלסטם את הבריות. מכיוון שכך, לשיטת התורה, מוטב להמיתו עכשיו, כשהוא עדיין זכאי, ועדיין לא הרג בני אדם, מלהמיתו רק אחר שהרג והתחייב במיתה. אז אמנם הדעה המרכזית בחז"ל אומרת ש"בן סורר ומורה לא היה ולא נברא ולא עתיד להיות, אלא דרוש וקבל שכר", אך האם דינו לא פוקח את עינינו ביחס לאותם נערי קייטנות שברי לכל בר דעת כי עוד זמן קצר יהפכו למחבלים הקמים עלינו לכלותינו?! האם הם בגדר חפים מפשע?!

לסיום, אחד מאדמו"רי השמאל בימים אלה של מחאה נגד הממשלה, ומי שמטיף למרי אזרחי תחת כסות של "התנגדות אזרחית רחבת היקף", ומסית לסרבנות תחת כסות של "השעיית התנדבות", הוא הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (בדימ') דן חלוץ, אשר נתפס בשעת גילוי לב בהתייחסותו האמיתית לנושא של פגיעה ב'חפים מפשע' או 'בלתי מעורבים' בעת לחימה. ביולי 2002, ברצועת עזה, חוסל מהאוויר רב המחבלים סלאח שחאדה, ויחד עימו חוסלו 16 אזרחים, ביניהם שמונה ילדים.

בראיון שנערך זמן לא רב לאחר מכן נשאל חלוץ מה מרגיש טייס כאשר הוא משחרר פצצה במשקל טונה על אזור מיושב. תשובתו היתה: "כשאני משחרר פצצה אני מרגיש מכה קלה בכנף המטוס כתוצאה משיחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר וזהו".