מאז יריב לוין הודיע במסיבת עיתונאים על הרפורמה המשפטית שבכוונתו להעביר, מתנגדי הרפורמה צעקו בעיקר מילה אחת – דיקטטורה.
כל יום הם הוסיפו עוד פרט שנועד להבהיר עד כמה הרפורמה מסוכנת. וכל שבוע הם העלו את רף ההפחדות.
בשבועות הראשונים ההפחדות שלהם נשמעו משעשעות. מן קוקטייל של בורות, פאניקה ודמגוגיה. אך ככל שהזמן חלף יותר ויותר אנשים, חלקם אפילו מבינים דבר או שניים, הצטרפו למקהלה האדומה שזימרה מנגינה אחת בעלת מילה אחת בלבד – דיקטטורה.
בכל ראיון שמובילי המהומות (חשוב לקרוא לילד בשמו. אם בתחילה אכן היה מדובר בהפגנות, ולאחר מכן במחאה, הרי שבשבועות האחרונים הקרנבל הפך למהומות. זה התחיל בשריפת צמיגים ברחוב אזרחי בעיר מודיעין סמוך לביתו של שר המשפטים יריב לוין, נמשך בחסימת שער הכניסה והיציאה של מדינת ישראל בנמל התעופה בן-גוריון והגיע לשיא בהדלקת מדורות עת הניצב הפוליטי, עמיחי אשד, הודיע על התפטרותו מתפקידו) העניקו הם הקפידו לזרוק לחלל האוויר את המילה, בפנים רציניות וקול עמוק, דיקטטורה מבלי שמישהו עימת אותם עם האשמה כה חריפה ומופרכת.
הגיע הזמן לנסות ולהבין מה כוונתם של אותם דמגוגים חסרי הבנה כשהם אומרים 'דיקטטורה'. ובכלל, לא יודע למה אף אחד לא מתעניין בשאלה המרתקת שקשורה בדיקטטורות. לאיזו דיקטטורה מדינת ישראל תהפוך אחרי שהרפורמה תעבור? לזו הצפון קוריאנית או אולי דווקא לדגם האיראני? חשוב שכולנו נדע, כי הרי לשיטתם דיקטטורה היו תהיה.
ובכלל, מה המשמעות של הפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה. הרי אפילו הצווחנים הגדולים ביותר צריכים לדעת שגם לסיסמאות ולקלישאות הנבובות והחלולות שהם מפריחים לחלל האוויר יש משמעות כלשהי. מישהו שאל את עצמו ברצינות מה זה אומר שמדינת ישראל תהפוך לדיקטטורה? ובכן, כדי להקל עליכם במקצת אפרט, ממש בראשי פרקים, מה הכוונה למשטר דיקטטורי.
המאפיין המרכזי והבולט של דיקטטורה הוא סכנת החיים התמידית שמרחפת מעל ראשם של הנתינים (בדיקטטורה אין אזרחים רק נתינים) המסכנים. השלטון חוטף אנשים מבתיהם באישון לילה ובלי סיבה. אנשים נעלמים לחודשים, שנים ולפעמים לעולמים. מערכת המשפט לא באמת קיימת ואנשים נזרקים לכלא מבלי שביצעו עבירה ומבלי שהם בכלל יודעים על מה ולמה נשפטו. הנתינים עומדים חשופים וחסרי אונים מול שרירות ליבם של השליטים. יום אחד הם יכולים להיות מושלכים עירומים ומעונים במרתפים חשוכים, ולמחרת להיות מזומנים, לבושים בבגדים מכובדים ויוקרתיים, לארוחת ערב אצל השליט.
במקביל לסכנה המיידית והמוחשית שחשים הנתינים בדיקטטורות, אמצעי התקשורת חדלים מלהתקיים פרט לאמצעי תקשורת ששייכים לשלטון ולשליט עצמו. כמובן, שזכות הבעת דעה, או חופש דיבור לא קיימים בלקסיקון של דיקטטורה, וחופש ההתאגדות או המחאה או ההפגנה זה משהו שלא קיים אפילו לא בדמיון. בדיקטטורה הנתינים הם עבדים שכל שאיפתם הוא לשרוד עוד יום ועוד שבוע. הנתינים חיים את חייהם בפחד מצמית, ובידיעה ברורה שהשאלה שצריכה להטריד אותם עשרים וארבע שעות ביממה היא לא האם המכה תונחת על ראשם, אלא מתי היא תנחת. בקיצור נמרץ, שלטון דיקטטורי הוא הסיוט עליי אדמות. תופעה מבעיתה, מסוכנת וחסרת מצפון ומצפן. עונש שלא ברא השטן.
ואת זה, גבירותיי ורבותיי, טוענים אותם מפונקים מובילי המהומות, נקבל אם חלילה הרפורמה המשפטית תעבור. אם אותם מפחידנים ורואי שחורות מאמינים שאכן זה מה שיקרה כאן במדינת ישראל אחרי שהרפורמה תעבור, אזי הבעיה האחרונה שאיתה הם צריכים להתמודד זאת הרפורמה. נדמה שיש להם בעיות קשות ודחופות שעליהם לדאוג מהן ולטפל בהן. אבל אם כפי שאני מעריך ומשוכנע, אף אחד מאותם צעקניים קולניים לא באמת מאמין שאכן מדינת ישראל תהפוך לדיקטטורה, אזי מדובר בחבורה של שקרנים, כזבנים, שמוציאם דיבת מדינתנו לשווא ולחינם.
הגיע הזמן להתייחס למובילי המהומות ברצינות ובתקיפות. עד היום התווכחנו איתם, ניסנו לשכנע אותם, הבהרנו את מה שנראה לנו חשוב להבהיר. וכלום לא עזר. הניסיונות הסיזיפיים שלנו לא עזרו, לא כי טענותינו היו חלשות או לא נכונות, הם לא עזרו כי עבור צווחני ה'דיקטטורה', לאמת, לעובדות ולמציאות אין מקום ואין חשיבות. אז מה אם מדינת ישראל שאחרי הרפורמה תישאר אותו הדבר בדיוק, בתחושתם של צועקי 'הדיקטטורה' מדובר בדיקטטורה. אז מה אם אין כל קשר בין תחושתם לבין דיקטטורה אמיתית, כך הם חושבים ולכן מבחינתם זאת האמת לאמיתה ואין בילתה גם כשבפועל המציאות ממש לא כזאת.
כשמובילי דעת הקהל של צועקי הדיקטטורה הם חסרי יושרה מינימאלית. כשמעצבי הבון טון הם חסרי אחריות באופן מוחלט, כשפוליטיקאים בכירים ואחרים נטולי מוסר ומצפון מעודדים את השקר והרמייה ומבחינתם הכל מותר בשם 'האמת הקמאית והאמורפית' שבשמה הם מפגינים ועליה הם מגינים, אזי אנחנו מגיעים למציאות שבה הוויכוח תם וכל שנותר זה לממש את הרפורמה בתקווה שהזמן והאמת יעשו את שלהם. כי מהי אותה אמת קמאית אמורפית שבה אם אוחזים בכל הכוח?
ובכן, התשובה לשאלה זו פשוטה וקלה: המשך המצב הקיים. מבחינתם בלתי מתקבל על הדעת לאפשר לציבורים אחרים וחדשים בחברה הישראלית – חרדים, מתיישבים, אתיופים, עולים חבר העמים, מסורתיים וערבים - להפוך לבעלי הבית לצידם. הם מסרבים בתוקף לחלק את העוגה יחד עם האחרים. המדינה זה הם , והם זאת המדינה. וכל דבר שעלול לפגוע באינטרסים הפרטיים שלהם הופך מבחינתם לדיקטטורה מסוכנת.
הכותב הקונסול הכללי שלי ישראל בדרום-מערב ארה"ב, ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשעבר