נשיא המדינה יצחק הרצוג מסיים ביקור מוצלח מאוד בוושינגטון. נשיאי ישראל זכו לאורך השנים להרבה כבוד מנשיאים אמריקניים, אבל אף אחד מהם - בעיקר בהיותם בעלי מעמד אך הצהרתי ולא תפקיד מעשי כמו ראש ממשלה - לא זכה למפגשים עם כל הצמרת המדינית האמריקנית.
יתירה מכך, גם ראשי ממשלות ונשיאים שמשמשים מנהיגי המדינה ונבחרו לתפקיד על ידי כלל אזרחי מדינותיהם, היו שמחים למנעד הפגישות הרחב לו זכה הרצוג בביקורו בוושינגטון ובניו יורק.
על שום מה זכה הרצוג לכבוד המיוחד? ראשית, צריך לציין. הרצוג יותר מעורב פוליטית ומדינית מהרבה נושאים אחרים. שנית, ממשל ביידן מתנהל באופן מאוד פוליטי כלפי ישראל וייתכן שבבית הלבן מהמרים שגם הנשיא הבא יהיה דמוקרטי - אם לא ביידן עצמו - ומסמנים את הרצוג כתקווה למי שינהיג את ישראל אחרי נתניהו.
אבל אלו בעיקר ספוקלציות. גורם מדיני איתו שוחחתי בימים האחרונים טען שהביקור של הרצוג נועד בעיקר "להוציא את העיניים" לנתניהו. זה כמובן לא מופרך, אבל מסתבר שגם בצד האמריקני יש מי שמודה שריכוז האירועים והפיכת הזמנת הרצוג לנאום בפני בתי הנבחרים לביקור רשמי שמנהיגי מדינות אחרים היו משוועים לסדר גודל כמותו - לא היו מקריים.
לערוץ 7 נודע כי בסביבת ביידן הבינו שביקור הרצוג עלול להיות מסר שלילי לידידות אחרות של ארה"ב של דילוג על הנהגה מכהנת שלא מוצאת חן בעיני הממשל. הפיתרון שהומלץ לביידן - השיחה עם נתניהו. אלא שהשיחה הזו, בגלל שלל הפרשנויות ובעיקר בגלל ההתעקשות להוציא דרך תומאס פרידמן את ראש הממשלה כמי ששיקר, הקטינה עוד יותר את נתניהו - ולא בטוח שלשם כיוון הממשל.
פקיד במחלקת המדינה מודה שכמות ואיכות הפגישות שסודרה להרצוג היא יוצאת דופן ביחס למנהיגים אחרים בסדר הגודל שלו, כשנשיא שאינו מנהיג בפועל מדינה. את הסיבות מעדיפים האמריקנים לשמור לעצמם.
אנתוני בלינקן, יושב על אוזנו של הנשיא ביידן, ומשכנע אותו שוב ושוב שנתניהו מהווה בעיה. אחד הבסיסים למחלוקת כמעט ולא מדובר בישראל - העובדה שנתניהו שומר על יחסים עם רוסיה ופוטין בזמן שארה"ב הבהירה הקו שלה הוא פרו אוקראיני ואנטי רוסי וציפתה מכל ידידותיה ליישר קו איתה לגמרי. אחר כך מגיע העניין הפלסטיני והסירוב הישראלי לפתוח קונסוליה לפלסטינים בירושלים - דבר שארה"ב לא היתה מבקשת מאף ידידה אחרת שלה - ועניין שגם מנוגד לחוק האמריקני הקיים.
ביידן, בעצת בלינקן הלך צעד אחד רחוק יותר. הוא ניהל ביקר שלם שטוב מאוד ליחסי הציבור של הרצוג ולהגברת מעמדו, אבל ריק מתוכן אמיתי. האמריקנים יודעים היטב שמי שאמור לפגוש את צמרת ההנהגה האמריקנית הוא ראש ממשלת ישראל שמקבל את ההחלטות בפועל. שהרצוג, בסופו של דבר, היה פיון במשחק דיפלומטי בין ישראל וארה"ב.
הביקור הזה של הרצוג היה ללא ספק הרמז הכי עבה שיכל לשלוח הממשל האמריקני לעבר נתניהו: בין אם לגבי הרפורמה המשפטית, בין אם לגבי נושאים אחרים. ביידן רמז לנתניהו: תיישר קו - ואולי גם אתה תזכה להגיע לבית הלבן.
אין ספק שנתניהו מאוד היה רוצה להיפגש עם הנשיא האמריקני וייתכן מאוד שאחרי מסע ה"חינוך" האמריקני והזמנת הרצוג תתקיים פגישה בינו לבין ביידן בשולי העצרת הכללית של האו"ם או אולי אפילו בבית הלבן מיד לאחר העצרת.
בינתיים הוא הוזמן למרוקו ולביקור ראשון ומפגש היסטורי עם נשיא טורקיה ארדואן באופן מקרי - בדיוק באותו שבוע בו הרצוג מבקר בארה"ב. נתניהו משדר בנושא האמריקני 'עסקים כרגיל' למרות שבחדרים פנימה הוא לא אהב, בלשון המעטה, את ביקור הרצוג. אגב, זה לא עניין אישי. אם הרצוג היה רק נואם בפני בתי הקונגרס, זו היתה מכה נסבלת מבחינת נתניהו. העקיפה הבוטה שלו ו'זריקת העצם' בשיחת טלפון שאחריה הדלפות על כך שהוא ננזף בה - זו היתה המכה.
ארה"ב - ולא בפעם הראשונה - התערבה באופן בוטה בפוליטיקה הישראלית בשם "דאגה" כזו או אחרת. גם אם מדובר במסר מיידי וגם אם ברצון לייצר להרצוג הילה מסויימת - השימוש כך בנשיא מדינת ישראל כדי להתנגח בראש הממשלה היה לא ראוי ביחסי ידידות דיפלומטיים.