ליהודים יש ביטוי עממי-למחצה על משהו שקורה בלי שום סיבה הגיונית דוקא כשיש ציפיה לטוב: "מעשה שטן" (דומני שהמקור הוא ברש"י על מעשה העגל).
אינני יכול להעלות בדעתי ביטוי יותר מוצלח למה שקורה במדינה בימים אלה. אתחיל מההתחלה: קמה ממשלה בישראל, אחרי בחירות דמוקרטיות. הימין עלה לשלטון ברוב יציב, והיה יכול למלא כמה משאיפותיו האידיאולוגיות המוצדקות בנחת, במשך ארבע שנים.
אבל, מעשה שטן, אחזה בו אופוריה. שר המשפטים ירה בנאומו הראשון את כל סעיפי "הרפורמה המשפטית", ש"ס והחרדים שלפו מהר חוקי "אצבע בעין" שאיש אינו צריך אותם, הציונות הדתית נראתה כמי שנתקפה בהלם מכובד האחריות שהוטלה עליה ואיבדה לגמרי את כוחה המאחד.
הלאה: הרפורמה המשפטית, שעל רוב סעיפיה נשמעו בעבר הסכמות מכל קצות הקשת הפוליטית, הפכה – מעשה שטן – למפלצת, "מהפכה משטרית", "דיקטטורה", "קץ הדמוקרטיה". הסיסמאות פמפמו וחלחלו, והמחאות הלגיטימיות הפכו עד מהרה לפרועות ואלימות. מחול השדים הלך והתעצם. התסכולים העמוקים צפו ועלו, חילונים מול חרדים, מחזירי שטחים מול מתנחלים, הפגנות והפגנות נגד, "מאות אלפים" מכאן ו"מיליון" מכאן.
על מה? על קוצו של יוד ב"צמצום עילת הסבירות". משפטנים בכירים, וגם עורכי דין מנוסים, מהימין ומהשמאל, כבר הביעו את דעתם שאפשר לפתור את כל המחלוקות מסביב לסעיפי "הרפורמה המשפטית" בימים אחדים, אלא שאין רצון טוב. נראה שיש המוכנים "לשרוף את המועדון", להפיל ח"ו את הבית על כל יושביו, ובלבד שהאגו שלהם לא ייפגע. מה זה אם לא "מעשה שטן"?
וכשמתעורר קצת רצון טוב, משני הצדדים, של אנשים רציניים וישרי דרך, הקוראים לציבור הרחב לצעוד יחד מהכותל המערבי אל הכנסת ולהביע בכך את רצונם להמשיך את קיומנו המשותף בארצנו ובמדינתנו, מיד נשמעים קולות: אתם נאיביים, מנצלים אתכם.
לא רבותי, אנחנו לא נאיביים. אנחנו רוצים להפסיק את הטירוף, ולהזכיר כי השלום בתוכנו, מלבד היותו ערך עליון, שמו של הקב"ה, ושמה של ירושלים עיר הקודש, הוא גם צורך קיומי בעת הזאת. אנחנו גם חושבים שרוב העם, האנשים "הפשוטים" העמלים במלאכת יומם, והצעירים העסוקים בלימודיהם, אינם יודעים על מה המהומה הזאת ואינם חפצים בה, ובאנו להיות להם לפה.
אני רוצה להזכיר לתלמידי תלמידיו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל את קריאתו המכוננת בדבר שלושת הכוחות המתאבקים במחננו: הקודש, האומה, האנושיות. אל תזלזלו אף באחד מהם. שבוע שחל בו תשעה באב הוא זמן לאהבת חינם. זו היתה אמרתו של רבנו הגדול. בואו ביום ראשון אל הכותל המערבי שריד בית מקדשנו לצעדת "ואהבת – אחים אנחנו".