בשבוע הקרוב הכנסת תעביר את החקיקה בנושא עילת הסבירות; קבוצות של אנשים כועסים יחסמו כבישים, יודיעו שהם בברוגז עם המדינה, מסרבים לשרת במילואים ומתכוננים לעזוב לצרפת; ככל שנתקרב לתאריך תשעה באב יותר ויותר אנשים יחוו את 'סינדרום ירמיהוזציה' (הרגע בו אדם חש שהוא ירמיהו הנביא ומנבא על חורבן בית שלישי).
הבשורה המשמחת היא שבסוף השבוע הזה מדינת ישראל תישאר עומדת על תילה ושם דבר מהותי – בכלכלה, בביטחון ובחברה – לא ישתנה.
מה שכן ישנה זוהי אותה קבוצת אנשים – לא כועסים – שפחות ישמעו חדשות בשבוע הזה, ולעומת זאת יותר ימשיכו ליצור, לאהוב, לקדם ולהתפלל על בניין בית המקדש.
בפרספקטיבה של שנים יתברר שהמציאות התקדמה הרבה בשבועות הללו, דווקא בזכות מי ששמר על עולם פנימי רגוע בזמן הרעש: "זה עסוק בשקו ובתעניתו, וזה עסוק בשקו ובתעניתו – והקדוש ברוך הוא עסוק בבריאת אורו של משיח".
שבוע טוב ומלא נחמה